דלה רוברה
 | |
| מדינה | מדינת האפיפיור |
|---|---|
| תארים |
דוכסות אורבינו דוכסות סורה שליט פזארו שליט סניגליה |
| תקופת השושלת | ? – 1694 (מותה של ויטוריה דלה רוברה מדיצ'י) |
| אתניות | איטלקים |
| ענפים |
סיקסטוס הרביעי  |
  | |
דֶלָה רוֹבֶרֶה (באיטלקית: Della Róvere; מילולית: "של עץ האלון") היא משפחת אצולה איטלקית שהתקדמה בזכות שני אפיפיורים שיצאו משורותיה בסוף המאה ה-15 וראשית המאה ה-16 (פרנצ'סקו דלה רוברה שכיהן כסיקסטוס הרביעי ואחיינו ג'וליאנו דלה רוברה שכיהן כיוליוס השני) והעשירו את בני משפחתם. נחלתם העיקרית של בני משפחת דלה רוברה הייתה דוכסות אורבינו (1508–1623). בני המשפחה נודעו כפטרוני אמנות והעסיקו, בין היתר, את רפאל, טיציאן ואניולו ברונזינו.
היסטוריה של המשפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרנצ'סקו דלה רוברה נולד ב-21 ביולי 1414, בסביבת העיר סאבונה שבליגוריה (צפון-מערב איטליה) והיה בנו של סוחר בדים. מגיל 9 היה חבר המסדר הפרנציסקני ועלה בדרגות הכהונה הכנסייתית עד שנבחר בשנת 1471 לאפיפיור בשם סיקסטוס הרביעי. באותה עת עסק דלה רוברה בצבירת ממון ונחלות ובנפוטיזם, סידורי נישואין ומשרות עבור בני משפחתו. בין היתר מינה את אחייניו לקרדינלים, ובהם ג'וליאנו דלה רוברה, שהפך מאוחר יותר לאפיפיור יוליוס השני ואיפשר את התעשרותם המהירה של בני משפחתו מהכנסות הכנסייה. הוא הרבה למנות בני אצולה לקרדינלים, ובהם ילדים, תמורת בצע כסף. נוסף על כך קשר קשרים משפחתיים לבני משפחת פאצי, הבנקאים מפירנצה. כדי להאדיר את שמו שיקם סיקסטוס הרביעי את ספריית הוותיקן, פתח מחדש את האקדמיה של רומא והקים בית תפילה בארמון האפיפיור שבקרית הוותיקן שנקרא על שמו, הקפלה הסיסטינית. קישוט הקפלה הביא לרומא את גדולי הציירים של תקופתו ובהם פייטרו פרוג'ינו, דומניקו גירלנדיו וסנדרו בוטיצ'לי. הוא שיפץ את כנסיית סן פייטרו אין וינקולי ברומא, אשר שימשה ככנסיית המשפחה ובה נמצא פסלו של מיכלאנג'לו, "משה".
אחיינו, ג'וליאנו דלה רוברה, כיהן כארכיבישוף של אביניון ונבחר ב-1503 לאפיפיור יוליוס השני. נודע כמדינאי מהשורה הראשונה וכפטרון של האמנויות, שגילה עניין מועט בהנהגת הכנסייה מבחינה רוחנית. בין היתר העמיד בראש מעייניו את הרחבתה של מדינת האפיפיור באיטליה. כדי לבלום את התפשטותה של ונציה הקים ב- 1508 את הליגה של קמברה עם לואי השנים עשר, מלך צרפת, הקיסר מקסימיליאן ופרננדו השני מלך אראגון. אולם, לאחר שהבחין כי לצרפתים תוכניות משלהם לגבי איטליה פרש שנתיים לאחר מכן מן הליגה של קמברה וכרת ברית עם ונציה, אך ברית זו הובסה שוב ושוב בידי הצרפתים. כדי להרחיקם מאדמת איטליה, כרת יוליוס השני ברית עם ספרד. לברית זו, שכונתה הליגה הקדושה, הצטרפו גם מקסימיליאן הראשון והנרי השמיני מלך אנגליה. באותה תקופה כינס גם את ועידת לטראנו החמישית. הברית השיגה אמנם את מטרתה, והצרפתים גורשו מאיטליה ב-1512. ליוליוס השני הייתה משיכה עזה לאמנות. הוא הניח את אבן הפינה לבזיליקת סן פייטרו, והיה פטרונם וידידם האישי של אמנים כמו ברמנטה, רפאל ומיכלאנג'לו, שממנו הזמין את הפרסקאות של תקרת הקפלה הסיסטינית.
אחד משידוכיו של פרנצ'סקו דלה רוברה היה נישואי אחיינו ג'ובאני דלה רוברה (לו העניק כנחלה את סניגליה ואת דוכסות סורה) עם אחותו של דוכס אורבינו, גוידובלדו דה מונטפלטרו (Guidobaldo da Montefeltro). כיוון שלגוידובלדו לא היו יורשים, אימץ את בן-אחותו, פרנצ'סקו מריה (1490 – 1538), שהפך עם מות דודו ב-1508 לדוכס אורבינו ולראש שושלת דלה רוברה כדוכסי אורבינו. פרנצ'סקו מריה נשא לאשה את אלאונורה גונזגה, בתם של איזבלה ד'אסטה ופרנצ'סקו השני גונזאגה, דוכס מנטובה וחיזק בכך את הברית עם בתי אצולה חשובים אחרים, בית אסטה ובית גונזגה. ב-1509 מונה פרנצ'סקו מריה למפקד העליון של צבא מדינת האפיפיור (capitano generale) וב-1513 צורפה פזארו לנחלתו, כך שהיה לאחד האצילים החשובים ביותר במדינת האפיפיור. אולם עליית האפיפיור לאו העשירי מבית מדיצ'י באותה שנה שללה מפרצ'סקו מריה את כוחו הפוליטי ואת פטרונו. הוא נודה מן הכנסייה ב-1516 ודוכסות אורבינו נשללה ממנו, באותה עת השכיר עצמו למפקד צבא הרפובליקה הוונציאנית. מעמדו כדוכס הוחזר רק עם מותו של לאו העשירי ב-1521, אך מעמדה המרכזי של המשפחה בפוליטיקה של מדינת האפיפיור לא שוחזר. פרנצ'סקו מריה היה פטרון אמנויות והעסיק בין היתר את רפאל וטיציאן.
בנו של פרנצ'סקו, גוידובלדו (1514–1574) ירש אותו כדוכס אורבינו ושירת כקונדוטיירי (מפקד) בצבא הרפובליקה הוונציאנית. הוא המשיך בפיתוח חצר תרבותית והיה פטרונם של טיציאן ואניולו ברונזינו. בין היתר רכש מטיציאן את היצירה המפורסמת כ"ונוס מאורבינו". תחת שלטונו של האפיפיור פאולוס השלישי (דוד אשתו של גוידבלדו, ויטוריה פארנזה), שוקם מעמדה הפוליטי של משפחת דלה רוברה במדינת האפיפיור. ב-1548 התמנה גוידובלדו למפקד צבא מדינת האפיפיור ולמושל רומא.
יורשו היה פרנצ'סקו מריה השני (1549–1631), בנה של ויטוריה פארנזה מפארמה. בנו היחיד היה חולני ומת בהתקף אפילפסיה. בתו הנותרת, ויטוריה דה רוברה, נישאה לפרדיננדו השני דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה. בשנת 1625, ללא תקווה ליורש, ויתר פרנצ'סקו מריה על הדוכסות והעבירה לרשותו של אורבנוס השמיני. ב-1631 סופחה הדוכסות למדינת האפיפיור. לאחר מות אביה העבירה ויטוריה את אוסף האמנות המשפחתי מאורבינו לגלריית אופיצי בפירנצה.
מספר בנים נוספים במשפחה כיהנו כקרדינלים.
פאלאצו דלה רוברה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פאלאצו דלה רוברה (Palazzo Della Rovere) היה ארמון מפואר ברומא (בשדרות המחברות את קריית הוותיקן עם גשר סנטאנג'לו) שנבנה על ידי הקרדינל דומניקו דלה רוברה ב-1480 בסגנון שחיקה את פאלאצו ונציה. האולמות בפנים המבנה עוטרו בפרסקאות מעשה ידי פינטוריקיו. הארמון נהרס ב-1937.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- היסטוריה של משפחת דלה רוברה, מוזיאון ארמון הדוכסות, אורבינו
- גנאלוגיה
- ערך באנציקלופדיה sapere (באיטלקית)