רפאל (צייר)
 | |
| דיוקן עצמי | |
| לידה |
6 באפריל 1483 אורבינו, דוכסות אורבינו (אנ')  |
|---|---|
| פטירה |
6 באפריל 1520 (בגיל 37) רומא, מדינת האפיפיור |
| שם לידה |
Raffaello Sanzio |
| מקום קבורה |
 הפנתאון, רומא |
| לאום |
איטלקים |
| זרם באמנות |
הרנסאנס האיטלקי, הרנסנס הגבוה |
| הושפע על ידי |
פייטרו פרוג'ינו, Timoteo Viti, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| יצירות ידועות |
Portrait of Baldassare Castiglione, Madonna del Prato, Madonna of the Goldfinch, The Deposition, המדונה הסיסטינית, ההשתנות, Madonna del Granduca, מדונה וילד, אסכולת אתונה, The Marriage of the Virgin, חדרי רפאל, Resurrection of Christ, לה פורנרינה |
| פרסים והוקרה |
מסדר הדרבן המוזהב |
| בן או בת זוג |
מרגריטה לוטי |
| חתימה |
 |
  | |
רַפָאֵלוֹ סַאנְצְיוֹ דָה אוּרְבִּינוֹ (באיטלקית: Raffaello Sanzio da Urbino; 6 באפריל 1483 – 6 באפריל 1520) מוכר בשם רָפָאֵל, היה צייר ואדריכל איטלקי פלורנטיני שנחשב בתחום הציור למייצג המושלם של תקופת הרנסאנס בשיאו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רפאל נולד באורבינו שבאיטליה, בן לג'ובאני סנטי ומאג'ה די בטיסטה צ'רלה. שמו מוכר בגרסאות שונות, על פי שם אביו (רפאלו סנטי), שם אביו בצורה מלוטנת (רפאלו סנציו), שמו ושם עיר מוצאו (רפאלו דה אורבינו) או כולן ביחד (רפאל סנציו דה אורבינו). הגרסה המקובלת בעברית אומצה מן הגרסה הגרמנית המקובלת.
אמו של רפאל מתה ב-1491, כאשר היה בן שמונה. אביו היה משורר וצייר עבור חצר נסיכות מנטובה ובזמן הולדתו עמד בראש סטודיו ציור מוכר באורבינו. ג'ובני הדריך את בנו בציור והציג אותו בחצר שליט אורבינו, שנחשבה אחד המרכזים התרבותיים הפעילים באיטליה אותה תקופה. כאן, התוודע רפאל ליצירותיהם של כמה מן הציירים החשובים של הרנסאנס האיטלקי כמו פאולו אוצ'לו, לוקה סיניורלי ומלוצו דה פורלי. לטענת ג'ורג'ו וזארי, הביוגרף של ציירי הרנסאנס, למד רפאל אצל פייטרו פרוג'ינו בפרוג'ה מגיל אחת עשרה. טענה זו שנויה במחלוקת וייתכן כי נועדה לבאר את ההשפעה הניכרת שהייתה לפרוג'ינו על רפאל הצעיר, אך ידוע כי רפאל שהה בפרוג'ה החל משנת 1492. רפאל הפגין כישרון ציור רב כבר בגיל צעיר ובגיל 17, בשנת 1500 כבר הוכרז "מסטר", אמן הרשאי להציג את יצירותיו ואף לפתוח סטודיו משלו.
רפאל עבר לפרוג'ה, שם יצר בארבע השנים הבאות מספר עבודות שהשפעתו של פרוג'ינו ניכרת בהן. עבודתו המתועדת הראשונה הייתה ציור מזבח לכנסיית סן ניקולה דה טולנטינו בצ'יטה די קסטלו שליד פרוג'ה. עבודה זו הוזמנה בשנת 1500 והושלמה שנה לאחר מכן. העבודה ניזוקה קשות ברעידת אדמה בשנת 1789 ורק קטעים ממנה נותרו בפינקוטקה טוסיו מרטניג'ו בברשה, בלובר ובאוספים פרטיים ברחבי העולם. יצירה זו, כמו גם הציור סבסטיאן הקדוש משנת 1501 משקפים את השליטה החלקית שהייתה אז לרפאל בחלק מהתנוחות ואת השפעתו הניכרת של פרוג'ינו.
עבודות חשובות אחרות של רפאל מאותה תקופה היו הצליבה מצ'יטה די קסטלו[1] (1502-1503), מספר ציורי מדונות, שלוש הגרציות, וציורי מיכאל וג'ורג'ו הקדוש, אך גולת הכותרת של התקופה היו עבודות המזבח בקפלת אודי[2] 1503-1504 בכנסיית סן פרנצ'סקו שבפרוג'ה ו"נישואי הבתולה" משנת 1504. המזבח, שנבנה כתחנות בחייה של מריה (הבשורה, הערצת המאגים, ההצגה בהיכל, והכתרת מריה בגן עדן) שיקף את יכולתו הגוברת והולכת של רפאל לשלוט בנושאים מורכבים ובכמות גדולה של דמויות הנעות בחלל. נישואי הבתולה (ה-Sposalizio)[3] נוצרה בהשראת תמונת "ישו מעניק את מפתחות השמים לפטרוס" של פרוג'ינו משנת 1481–1482 (ראו כאן) ובהשראה ישירה יותר של תמונת נישואי הבתולה של פרוג'ינו[4], שנוצרה באותן שנים בהן צייר רפאלו את תמונתו. ההשוואה בין שתי התמונות מבהירה לחלוטין שבשלב זה כבר מפגין רפאל בן העשרים ואחת כישרון העולה במידה ניכרת על זה של רבו, במיוחד ביכולתו להציג דמויות ומערך קומפוזיציוני משכנע.
ב-1504 עבר רפאל לפירנצה ובה התמקד ביצירותיהם של האמנים הגדולים שקדמו לו ובעיקר של לאונרדו דה וינצ'י ומיכלאנג'לו. ב-1508, כשהוא בן 25, יצא לו מוניטין בשל ציוריו. האפיפיור יוליוס השני הזמין אותו כדי לצייר בציורי פרסקו את אחד מאולמות קריית הוותיקן. רפאל צייר ציורי קיר גדולים בחדרים רבים בוותיקן. בציור הנודע "אסכולת אתונה" נראים חשובי הפילוסופים, ובראשם אפלטון ואריסטו.
רפאל השתקע ברומא ובה הוסיף לעבוד עד מותו בגיל 37. בין יצירותיו ברומא:
- ניצחון גלתיאה. פרסקו שהוזמן על ידי אגוסטינו קיגי ומוצג בוילה פארנזינה.
- ישעיהו הנביא. פרסקו המוצג בבזיליקת סן אגוסטינו (אנ').
- תכנון קפלת קיגי, בהזמנת אגוסטינו קיגי. בניית הקפלה נמשכה שנים רבות והיא הושלמה בסופו של דבר בידי ברניני.
- מדונה דלה סגג'ולה, טונדו המתאר את המדונה והילד.
- המדונה הסיסטינית, ציור המתאר את המדונה והילד.
- ההשתנות, ציורו האחרון של רפאל, המתאר את ההשתנות של ישו.
עם מותו ערך לו האפיפיור לאו העשירי הלוויה מלכותית והוא נקבר בפנתאון ברומא.
הביוגרפיה של רפאל נכללת בספרו של ג'ורג'ו וזארי חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר.
יצירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצירותיו של רפאל הביעו הישגים טכניים של אמנות הרנסאנס בשיאה וגם רוח ההומניזם. תמונותיו הרמוניות, ובהן דמויות ארציות וטבעיות שהבעתן אנושית ופשוטה. קדושי הכנסייה מוצגים בציורים כנעימי סבר ואצילים וסמלי קדושתם מרומזים.
רפאל השתמש בפרספקטיבה בחללים גדולים שיוצרת אשליה שהתמונה ממשיכה את חלל החדר ובטכניקה הזו הקדים את הבארוק. למרות הדימוי הריאליסטי שבציוריו, היו ציוריו כפופים לכללים נוקשים וקפדניים של עיצוב ומבנה.
איורי שטיח של רפאל- בשנת 1515 הוזמנו מהצייר רפאל על ידי האפיפיור ליאו ה-10 עיצובים בקנה מידה מלא לשטיח בשביל הקפלה היססטינית. הציורים האלו שצייר הצייר רפאל נחשבים לאחד האוצרות הגדולים ביותר של הרנסאנס. הם מתארים את חיי השליחים פטרוס הקדוש ופאולוס הקדוש אבות הכניסה הנוצרית.
"אסכולת אתונה"
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אסכולת אתונה
רפאל היה צייר צעיר יחסית אך ידוע, זכה לשבחים ברחבי איטליה. הגם שהיה בעל קשרים מעטים בעולם האמנים, התחבב רפאל על אנשי הבורגנות העשירה שהיו נוהגים להזמין ממנו ציורים. הדבר זימן לו אפשרויות טובות לביטוי. בעזרת קרוב משפחתו, האדריכל ברמנטה, הוזמן רפאל על ידי האפיפיור לרומא. האפיפיור הזמין את מיטב אמני התקופה לבניית רומא החדשה, ודרש מרפאל שיכיר את רומא העתיקה והמודרנית, לפני שיקבל לידיו כל עבודה. ימים שלמים התבונן רפאל בעבודות החופרים, אשר חשפו פסלים ומבנים מתקופת רומא העתיקה. נמצאו פנקסי טיוטה של רפאל, ובהם ניסיונותיו בשרטוט דמויות שונות שתכנן לציוריו. הפרסקו, ציור הקיר, "האסכולה של אתונה", בוצע על ידי רפאל במשכנו החדש של האפיפיור. נושאי הציורים נבחרו על ידי האפיפיור בעצמו. ארבעת החדרים העיקרים היו אולמות ענקיים, כל אחד כ-100 מ"ר. על רפאל הוטל לכסות בציורי פרסקו - ציור על הקיר, את התקרה ואת ארבעת הקירות של כל אחד מהאולמות. ה"אסכולה של אתונה" צויר בחדר שנקרא לשכת החותם, חדר זה שימש כבית דין של האפיפיור ובו היו נחתמים פסקי הדין המרשיעים והמזכים. כאן היה על רפאל לתאר את ארבע הדרכים באמצעותן יוכל אדם לרכוש לו תהילה: התאולוגיה – חקר האלוהות, הפילוסופיה – בקשת האמת, הצדק – כיבוד החוקים, השירה – ביטוי הדמיון. כל גיבורי הספרות מן התקופות הקלסיות והנוצריות, פילוסופים קדומים מ"אסכולה של אתונה", תאולוגים הדנים במסתורין של לחם הקודש (הפיכת הלחם והיין לבשרו ולדמו של ישו – ציור שנמצא בקיר ממול). בגלל גודלם העצום של הקירות, החליט רפאל לצייר דמויות רבות ולסדר אותן בקבוצות, כמו בהצגת תיאטרון רבת משתתפים. נוסף לכך הגה רפאל רעיון מעניין, לצייר אישים ידועים מן העת העתיקה לצד אישים שחייו בתקופתו. בשנת 1511, והוא בן 26 שנה. ההיכל שבו שכנו הציורים שימש מופת לתבניתו וקישוט של פנים בזיליקת פטרוס הקדוש של ברמנטה ומיכלאנג'לו. פרסקו שצייר בין השנים 1511–1512 בארמון האפיפיור שבוותיקן הוא גירוש הליודורוס מהמקדש.
שני ציורי הפרסקו הם גולת הכותרת של מימוש עקרונות הרנסאנס בשיאו. הם מגלמים את יישוב הניגודים וההשלמה בין הנצרות לתרבויות יוון ורומא הקלסיות. מן העבר האחד נראית בציור מחלוקת הסקרמנט האוכריסטיה, התגלמות גופו של ישו בלחם הקודש והיין, שהוא טקס המסתורין הראשי בנצרות. ומן העבר השני "אסכולת אתונה", תיאור חזותי רחב יריעה, כולל ומקיף, של הפילוסופיה, מעשה הלל בשבחה של הפילוסופיה היוונית הקלאסית, שבמרכזו דמויותיהם של אפלטון ואריסטו.
שני ציורי הפרסקו מפליאים בהרמוניה שביניהם. על רקע אדריכלי רב רושם המתאים בצורתו ובממדיו ובהדרו לאידיאלים של המאה ה-16. מחד מופעים מוטיבי קישוט יוונים, העיטורים בקשת הראשונה ולידם פסלים בסגנון יוון העתיקה. עיצוב הקשתות והתקרה הגבוהה מזכירים סגנון ביזנטי, קווים ישרים ופשוטים, הרצפה עם דוגמאות הריבועים, והמדרגות, הם מוטיבים רנסאנסיים הנותנים את תחושת הפרספקטיבה. העיצוב כלפי המרכז נותן תחושה הפרספקטיבה לגבי האין סופיות. הפרספקטיבה לא נשארה שיטה של תיאור החלל המבוססת על עקרונות של קונסטרוקציה מתמטית, היא הופכת במידה רבה לאמצעי של חשיפת חוויות ושל השראה על הלכי הרוח של הצופה.
מקור האור שבא מאחור ומעבר לקשת הראשונה נותן תחושה מיוחדת לתמונה. הצופה מביט לדמויות מעמדה חשוכה מעט ורואה איך האור חודר מהצדדים ויוצר מעין אווירה אלוהית למעמד. במסגרת עמוקה זו מוצבות הדמויות במערכת של תנועה אליפטית, המתחילה מלפנים ומסתיימת מאחור במרכז בדמויות של אפלטון (מופיע בדמותו של לאונרדו דה וינצ'י, לפי שערו הלבן והארוך), מצביע כלפי השמים ואריסטו מושיט את ידיו אל המציאות הארצית לידם אחדים מן המלומדים של התקופה המאוחרת יותר, כגון תלמי ואבן רושד. לכמה מן החכמים נתן רפאל את תווי פניהם של אנשי רוח מפורסמים בדורו, כדי לסמן את המשך קיומה ותחייתה של האסכולה העתיקה. הראש השני מימין בשורה הראשונה הוא של רפאל עצמו חובש כובע שחור ששיערו גולש ממנו. הדמות הכבדה הנראית נשענת על גוש אבן בקדמת התמונה, אינה נמצאת במתווה ההכנה של התמונה, היא חיקוי לנביאים ולסיבילות של מיכלאנג'לו. ישנם ארבעה תלמידים (בצד שמאל המביטים בהתפעלות במתמטיקאי דגול של העת החדשה. מיקומן הקפדני של דמויות רבות על רקע פרספקטיבה עמוקה, מזכיר את שיטותיו של גיברטי. הדמויות נעשו בצורה מדויקת, כל מחווה וכל תנועה תוכננה היטב בהתבססות על הפיסול הקלאסי. טבלאות הרצפה, המדרגות והדמות השרועה עליהן יוצרת תנועה לאחור, המשלימה את התנועה ההיקפית ומדגישה את המרכז. כך רואים את הפאר והאחדות הפלסטית של האדריכלות והפיסול גם בציור. האסכולה של אתונה הוא תיאור סמלי של האקדמיה האפלטונית, עם חכמי יוון העתיקה, על מקצועותיהם וזרמיה השונים. עקרונות בסיסים של הרנסאנס אפשר לראות בציור זה. תיאור נכון של אנטומיה ופרספקטיבה. במקביל להתייחסויות אלה הציורים התמודדו עם היכולת לבטא ערך חדש, את ההבעה אפשר לראות מהבעתם של אופייה ושל חווייתה של הדמות המתוארת להבעתו העצמית של האמן, לאחר שעוצבו באסכולות השונות הדפוסים האקספרסיביים העיקריים יכול היה להעלות הדימוי של האמן, המטביע את חותם אישיותו הסגולית על יצירתו. האמנות שאפה לתת מוחשיות וריאליזם לתנועת ההבעה. הרנסאנס מוגדר כתקופה של הריסת הגבולות בין העיסוקים השונים, עובדה זו משתקפת היטב בציור.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תמונות מתוך "אסכולת אתונה"
- רפאל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- רפאל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
רפאל (1483-1520), דף שער בספרייה הלאומית- רפאל, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
רפאל, באתר MusicBrainz (באנגלית)
רפאל, באתר Discogs (באנגלית)
.svg){kind=logo}
