נצר חזני (גוש קטיף)
 | |
| מראה מן היישוב | |
| מדינה |
 ישראל |
|---|---|
| שפה רשמית | עברית |
| תאריך ייסוד | 1973 |
| סיבת נטישה | תוכנית ההתנתקות |
| תאריך נטישה | 19 באוגוסט 2005 |
| דת | יהדות |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 369 (2004) |
| קואורדינטות | 31°22′48″N 34°19′19″E / 31.38°N 34.321944444444°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
נֵצֶר חַזָּנִי (נצ"ח) היה מושב חקלאי והתנחלות בעל אופי ציוני דתי שהוקם בצפון גוש קטיף. המושב שכן צפונית למחנה הפליטים של ח'אן יונס ולדרום מערב העיירה דיר אל-בלח ונשק בצידו המזרחי לכפר הבדואי גררה. נחשב לבכור המושבים ברצועת עזה.
היישוב פונה ב־18 באוגוסט 2005 במסגרת תוכנית ההתנתקות. בעת הפינוי התגוררו בו 84 משפחות.
יישוב חדש הנושא את השם נצר חזני הוקם סמוך למושב יסודות שבשטח המועצה האזורית נחל שורק, ומתגוררות בו כ-50 משפחות שהתגוררו במושב נצר חזני שבגוש קטיף.
שם היישוב ותחילתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]היישוב החל את דרכו בסוף מאי 1973 (כ"ז באייר תשל"ג) כהיאחזות נח"ל בשם "גדיש"[1], ששמו הוסב לאחר מספר שבועות ל"קטיף"[2]. היאחזות קטיף הייתה היישוב הראשון בגוש קטיף והראשון להתאזרח ברצועת עזה בכלל לאחר מלחמת ששת הימים.
בינתיים תוכנן להקים במקום יישוב אזרחי שנקרא בשם הזמני קטיף א'. גרעין שהתכונן לאכלס יישוב זה, התיישב בחורף תשל"ו בכפר דרום, שהתפנה מגרעין הנח"ל שישב בו עד אז[3].
בכ"ב בשבט תשל"ז (פברואר 1977) עלה הגרעין בן 12 המשפחות חברי תנועת עזרא, לקרקע בקטיף א'. לקראת אזרוח ההיאחזות הוחלט לקרוא ליישוב הקבע בשם "נצר חזני", על שמו של שר הסעד מיכאל חזני שהיה מראשי ההתיישבות הדתית בארץ. בטקס האזרוח שהתקיים בפברואר 1977, בו השתתפו כאלפיים איש, אמר יצחק רבין, ראש הממשלה באותה העת: ”זהו יום גדול למדינה ולהתיישבות, יום המסמל את ביסוס אחיזתנו באזור, שמאז מלחמת ששת הימים נעשה לחלק בלתי נפרד מהמדינה וביטחונה.”[4] לפי מרים ביליג וחגי הוברמן, לימים חזר רבין על עמדתו זו ואף הזכיר את דבריו אלה כאשר ביקר תשע שנים לאחר מכן בגוש קטיף כשר ביטחון בממשלת פרס, באמרו: "כמו לפני תשע שנים, כך גם היום אני מאמין שלאזור הזה יש עתיד התיישבותי, כלכלי, חברתי ותפקיד ביטחוני – והוא חייב להיות חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל״[5].
אופי היישוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]המאפיין הבולט במושב היה הרכבו המיוחד במשפחות מחמש עשרה ארצות מוצא, החיים חיי קהילה משותפים. עיקר פרנסת המשפחות במושב הייתה חקלאות: בשנות השבעים והשמונים התפרנסו החקלאים בנצר חזני מגידולי פרחים בבתי גידול (חממות), לקראת סוף שנות השמונים ובשנות התשעים הסבו את תחום הגידול לירקות ובעיקר עגבניות. בסוף שנות התשעים החלו החקלאים בנצר חזני ובכל המושבים בגוש קטיף, לגדל ירקות עלים ותבלינים נקיים מתולעים בשיטת גידול ייחודית והמושב נחשב למוביל בתחום החקלאות האורגנית שנקרא ירקות ללא חרקים. ילדי המושב למדו בבית הספר האזורי בנוה דקלים ונהנו מפעילות חינוכית ותרבותית מגוונת באמצעות סניף בני-עקיבא.
קורבנות הטרור תושבי היישוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמו כלל תושבי ההתנחלויות ברצועת עזה, סבלו תושבי נצר חזני מפעילות טרור מצד שכניהם הערביים, הן בניסיונות חדירת מפגעים למושב, הן בהפגזות רבות של נשק תלול מסלול (פצצות מרגמה ורקטות קסאם) אליו והן בכבישי הגישה בין היישובים ובציר כיסופים, שהיווה כביש הגישה היחידי אל היישובים מתחילת שנות התשעים. במהלך השנים נהרגו בפיגועי טרור שלושה מתושבי המושב:
- איתמר יפת, בן המושב, נרצח ב-21 בנובמבר 2000, על ידי צלף ערבי בצומת גוש קטיף בציר כיסופים, כשהיה בדרכו לסייע לתושבי כפר דרום בפעילות מחאה, ימים ספורים לאחר רצח שאירע סמוך לכפר.
- ב־27 בנובמבר 2001, נרצחה לא הרחק ממקום הרצחו של יפת תושבת מושב נוספת, אתי פחימה. פחימה, אם לארבעה בת 45, עבדה כגננת באחד מיישובי הגוש. מחבל פעיל חמאס זחל בשעות הערב המוקדמות אל הכביש בו נסעה ופתח בירי לעבר אוטובוס ילדים ולעבר מכוניות נוספות שנסעו על הכביש הגישה אל הגוש. כתוצאה מהירי נהרגה פחימה.
- רב המושב הרב יצחק עראמה נרצח כשנסע עם ילדיו בבוקר יום שישי, 20 בדצמבר 2002 לשבת חתן של אחיו של איתמר יפת בנתניה. סמוך לגשר מור פתח מחבל בירי לעבר רכב הרב. כדור אחד פגע בעורפו של עראמה והרגו במקום.
בתוכנית ההתנתקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות חקיקת חוק יישום תוכנית ההתנתקות וחוק פינוי-פיצוי שבמסגרתם ביקשה הממשלה בראשותו של אריאל שרון לפנות את המושב, עבר חבר הכנסת אפי איתם להתגורר במושב על מנת להוביל שם את המאבק והמחאה כנגד תוכנית ההתנתקות. בין השאר, שכנע איתם את התושבים להפקיד את הנשק כשבוע לפני תחילת ביצוע התוכנית.
ב־18 באוגוסט 2005 פונה המושב, עם שאר יישובי גוש קטיף, במסגרת תוכנית ההתנתקות. שמונים המשפחות שהתגוררו בו, יחד עם עשרות משפחות ומאות צעירים שעברו להתגורר במושב חודש טרם הפינוי, נפרדו מהמושב בתפילה ונסעו לקיים תפילה מיוחדת בכותל המערבי בירושלים[6].
כ-40 משפחות בנות המושב מתגוררות באופן זמני באתר הקרווילות של קיבוץ עין צורים הסמוך לקריית מלאכי. כ-5 משפחות מתגוררות באתר קראוילות שהוקם במושב אבני איתן שברמת הגולן. חלק נוסף מהמשפחות עבר להתגורר זמנית באתר הקרוילות סמוך ליישוב ניצן ובהדרגה החלו האחרונים לעבור ממגורים בקרוילות לבתי הקבע ביישוב החדש באר גנים הממוקם מצפון לאשקלון. בנוסף לכל אלה, משפחות בודדות החליטו לקבוע את מושבן ביישובים שונים ברחבי הארץ.
היישוב החדש
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – נצר חזני
לאחר פינוי גוש קטיף, עשרות משפחות עברו להתגורר ביישוב חדש באותו שם, נצר חזני, שהוקם בשטח המועצה האזורית נחל שורק, שנקרא על שם המושב ברצועת עזה. במושב נבנו כ-130 יחידות דיור, מתוכם 40 יחידות למשפחות חקלאיות.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נצר חזני
- גוש קטיף
- תוכנית ההתנתקות
- ביצוע תוכנית ההתנתקות
- שיקום מפוני גוש קטיף וצפון השומרון
- חיספין ועין צורים
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר הבית של קהילת נצר חזני
- נצר חזני, באתר קטיף.נט
- אורי גליקמן, כאן ביתי: נצר חזני, באתר nrg, 31 במאי 2005
נצר חזני (רצועת עזה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עולים מבריה"מ יתיישבו בישוב העירוני בפתחת רפיח, דבר, 1 ביוני 1973
- ^ שמות ליישובים חדשים, דבר, 8 באוגוסט 1973
- ^ עיתון מעריב 22/2/76 היאחזות כפר דרום אוזרחה ואוכלסה בבחורי ישיבת הסדר.
- ^ דני צדקוני, ישובכם יהיה חלק בלתי נפרד מישראל, דבר, 11 בפברואר 1977
- ^ מרים ביליג וחגי הוברמן, מדיניות ממשלות ישראל כלפי ההתיישבות היהודית בחבל עזה, אוניברסיטת אריאל בשומרון, עמ' 8
- ^ ארי שביט, כך הגיע נצר חזני אל קיצו, באתר וואלה
| ההתנחלויות שפונו במהלך ביצוע תוכנית ההתנתקות | ||
|---|---|---|
| גוש קטיף | נוה דקלים • נצר חזני • פאת שדה • קטיף • רפיח ים • שירת הים • שליו • תל קטיפא • בדולח • בני עצמון • גדיד • גן אור • גני טל • כפר ים • כרם עצמונה • מורג • דהנייה | |
| התוחמת הצפונית | אלי סיני • דוגית • ניסנית | |
| מרכז רצועת עזה | כפר דרום • נצרים | |
| צפון השומרון | גנים • כדים • חומש • שא-נור | |
