מחוזות ישראל
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חסרה התייחסות למשמעויות המעשיות (המעטות) של החלוקה המחוזית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חסרה התייחסות למשמעויות המעשיות (המעטות) של החלוקה המחוזית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
|
לחצו כדי להקטין חזרה 
|
| מפת מחוזות ישראל |
|---|
מדינת ישראל, באמצעות משרד הפנים, פועלת בחלוקה למחוזות מנהליים, בכל אחד מהמחוזות קיימים משרדי בית משפט מחוזי ומוסדות נוספים. החלוקה למחוזות מתפרסמת בילקוט הפרסומים כצו ממשלתי – "הודעה על חלוקת שטח המדינה למחוזות ונפות ותיאור גבולותיהם" ועוברת תיקונים מפעם לפעם. הסמכות לקביעת מחוזות ניתנה לממשלה בסעיף 3 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח–1948.
ישראל מחולקת לשישה מחוזות: מחוז הצפון, מחוז חיפה, מחוז תל אביב, מחוז המרכז, מחוז ירושלים ומחוז הדרום,[1] ולצדם קיימת במשרד הפנים מחלקה נפרדת אשר אחראית על היישובים היהודיים ביהודה ושומרון. זו החלוקה הראשית, ולפיה נוהגת גם מערכת המשפט ועל פיה מוצגת הסטטיסטיקה הרשמית של הלמ"ס. עם זאת, למשרדי ממשלה ולגופים שלטוניים שונים יש חלוקות שונות.
החלוקה למחוזות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ששת מחוזות המדינה נחלקים לשלושה מחוזות עירוניים: ירושלים, תל אביב וחיפה; שלושה מחוזות מרחביים: הצפון, המרכז, הדרום. המחוזות מתחלקים בתורם לחמש-עשרה נפות.[1]
| מספר | מחוז | בירה | נפות | מספר תושבים[2] | שטח (בקילומטר רבוע) |
|---|---|---|---|---|---|
| 1 | מחוז ירושלים | ירושלים | נפת ירושלים | 1,208,800 | 653 |
| 2 | מחוז הצפון | נצרת | נפת רמת הגולן, נפת צפת, נפת עכו, נפת כנרת, נפת יזרעאל | 1,513,300 | 4,473 |
| 3 | מחוז חיפה | חיפה | נפת חיפה, נפת חדרה | 1,098,200 | 864 |
| 4 | מחוז המרכז | רמלה | נפת רמלה, נפת השרון, נפת פתח תקווה, נפת רחובות | 2,233,500 | 1,293 |
| 5 | מחוז תל אביב | תל אביב-יפו | נפת תל אביב-יפו | 1,480,400 | 176 |
| 6 | מחוז הדרום | באר שבע | נפת אשקלון, נפת באר שבע | 1,330,600 | 14,185 |
"מחוז יהודה ושומרון"
[עריכת קוד מקור | עריכה]עקב התמשכות השלטון הישראלי ביהודה ושומרון והתיישבות של אזרחים ישראלים רבים באזור זה, נוצרו עם השנים צרכים מנהליים בשטחים אלו. היות שישראל לא סיפחה את השטח, והריבון בו הוא עדיין אלוף פיקוד מרכז, לא ניתן היה ליצור באופן רשמי מחוז שביעי, וכל גוף ממשלתי יצר פתרונות עצמאיים. לדוגמה: במשרד הפנים נוצר מִנהל בשם "ממונה על היישובים היהודיים ביהודה ושומרון",[3] או "מנהל אגף יישובים ישראלים ביו"ש",[4] אשר מכונה לעיתים גם "מחוז יהודה ושומרון"; במשטרת ישראל נוצר "מחוז ש"י" אשר מכיל גם את יהודה ושומרון; וכדומה. גופים אחרים, כמו רשות העתיקות, וועדת הבחירות המרכזית ועוד, נמנעו מיצירת מחוז ייחודי ליהודה ושומרון, וחילקו את השטח בין מחוזות קיימים.[5]
בתקופת המנדט הבריטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, הארץ חולקה למחוזות באופן שהשתנה מספר פעמים. החלוקה האחרונה שנערכה בשנת 1945 קבעה שישה מחוזות:
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרץ 1953 החליטה ממשלת ישראל הרביעית על קביעת מחוזות ישראל. נקבעו שישה מחוזות, בהם שלושה מחוזות בתחומי המטרופולינים של חיפה, ירושלים ותל אביב, ושולשה מרחביים בעלי שטחים נרחבים יותר. לקביעה צורפו שתי הוראות: זהות בין גבולות מנליים ואזורי הפיקודים הצבאיים, והמינעות מחציית גבולות הרשות המקומיות הקיימות על ידי גבולות נפה ומחוז.[6]
באפריל 1957 בוצעו שינויי גבול קטנים בבגבולות המחוזות, בין היתר עקב החלטתו של הרמטכ"ל משה דיין לשנות את מפות הפיקודים השונים שגרמה לניתוק הקשר בין גבולות המחוזות לגבולות הפיקודים. שינוי נוסף בוצע ב־1959, כאשר אזור אשדוד הועבר מנפת רחובות שבמחוז מרכז לנפת אשקלון שבמחוז דרום.[6]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 הודעה על חלוקת שטח המדינה למחוזות ולנפות ותיאורי גבולותיהם
- ^ הנתונים נכונים ל־2022.
- ^ תיאור בעלי התפקידים באתר המשרד
- ^ תרשים המבנה הארגוני באתר המשרד
- ^ ראו למשל את החלוקה ברשות העתיקות ובוועדת הבחירות המרכזית
- ^ 1 2 אליעזר ברוצקוס, קביעת הגבולות של מחוזות ונפות אדמיניסטרטיביים בשנים הראשונות של המדינה, אפיקים בגיאוגרפיה 23/24, 1988, עמ' 73–88, JSTOR 23698514
| חלוקה מנהלית של מדינות אסיה | ||
|---|---|---|
| אוזבקיסטן • אזרבייג'ן • איחוד האמירויות הערביות • אינדונזיה[3] • איראן • אפגניסטן • ארמניה • בהוטן • בחריין • בנגלדש • ברוניי • גאורגיה[1] • הודו • המלדיביים • הפיליפינים • הרפובליקה העממית של סין • וייטנאם • טאיוואן[2] • טג'יקיסטן • טורקיה[1] • טורקמניסטן • יפן • ירדן • ישראל • כווית • לאוס • לבנון • מונגוליה • מזרח טימור[3] • מיאנמר • מלזיה • נפאל • סוריה • סינגפור • סרי לנקה • עומאן • עיראק • ערב הסעודית • הרשות הפלסטינית[2] • פקיסטן • קוריאה הדרומית • קוריאה הצפונית • קזחסטן[1] • קטר • קירגיזסטן • קמבודיה • קפריסין • רוסיה[1] • תאילנד • תימן | 
| |
| 1 חלק משטח המדינה נמצא באירופה. 2 המדינה לא מוכרת על ידי האומות המאוחדות כמדינה רשמית. 3 חלק משטח המדינה נמצא באוקיאניה. | ||
