לדלג לתוכן

למפדוזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
למפדוזה
נתונים גאוגרפיים
מיקום הים התיכון עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 35°31′00″N 12°35′00″E / 35.516666666667°N 12.583333333333°E / 35.516666666667; 12.583333333333
שטח 20.2 קילומטר רבוע
אורך 8 קילומטר
נתונים מדיניים
מדינה איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
אוכלוסייה 6,299 (2015)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
קו החוף בלמפדוזה
בניין המועצה המקומית
חוף ונופשים
תמונה טובה הממחישה את האי באין תמונת מפה זמינה

למפדוזה (באיטלקית: Isola di Lampedusa, בסיציליאנית: Isula di Lampidusa) הוא אי קטן (שטחו 20.2 קמ"ר) בים התיכון (במצר סיציליה), 205 ק"מ מדרום לסיציליה ופחות מ-130 ק"מ צפון-מזרחית לעיר שבה (Chebba) שבתוניסיה . האי שייך מנהלית לנפת אגריג'נטו של סיציליה והוא הנקודה הדרומית ביותר באיטליה. האי הוא הגדול מבין איי פלאג'יה (Isole Pelagie), בנוסף אליו כוללת קבוצת האיים את האיים לינוזה (Linosa) ולמפיונה ואת "אי הארנבות" (Isola dei Conigli) הצמוד ללמפדוזה, השניים האחרונים אינם מאוכלסים. האי מהווה באחרונה מוקד למתיחות בינלאומית בשל היותו מוקד להגירה בלתי-חוקית מאפריקה לאירופה, כיוון שהוא אחת הנקודות הקרובות ביותר לחופי אפריקה שנמצא תחת חוקי האיחוד האירופי.

גאוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שהאי שייך מנהלית לאירופה, גאוגרפית הוא חלק מאפריקה ונמצא על המשכו של מדף יבשתי הנמשך מחופי תוניס. עומק הים בינו ובין צפון אפריקה אינו עולה על 120 מטרים. אקלים האי ים תיכוני-צחיח והחי והצומח בו דומים לאלו של צפון אפריקה.

אורכו המרבי של האי 11 ק"מ ורוחבו בנקודה הרחבה ביותר הוא 3.5 ק"מ. הנקודה הגבוהה ביותר באי היא ההר Albero Sole שגובהו 133 מטרים מעל פני הים. אוכלוסייתו הקבועה עומדת על כ-6,000 נפש.

בדרום-מזרח האי ממוקמת העיירה למפדוזה (שמה הרשמי "Lampedusa e Linosa") ובה נמל למעבורות, מעגן יאכטות ושדה תעופה. בנוסף קיימים באי גם משרדי ממשל מקומי ומרפאה.

בקרבת האי, ב"אי הארנבות" הסמוך אליו מדרום, נמצאות נקודות הטלת ביצים של צב הים החום, מהאחרונות בים התיכון, בו הוא מהווה מין בסכנת הכחדה. כמו כן הים הסמוך לאי עשיר בדולפינים.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי היה נקודת עגינה לעמים הקדומים ששטו במימי הים התיכון, הפיניקים, היוונים, הרומאים והערבים. הרומאים הקימו באי מפעלים לייצור רוטב הדגים המפורסם ה"גארוּם" (garum). בתקופה הערבית ננטש האי מיושביו עקב פשיטות שודדי ים.

במאה ה-17 היה האי בשליטת ספרד ההבסבורגית, בשנת 1630 העניק המלך קרלוס השני, מלך ספרד את האי למשפחת טומאסי (מצאצאיה גם הסופר ג'וזפה תומאזי די למפדוזה, מחבר "הברדלס"). בשנות הארבעים של המאה ה-19 מכרה המשפחה את האי לממלכת שתי הסיציליות. במרץ 1861 היה האי לחלק מממלכת איטליה.

במלחמת העולם השנייה, ביוני 1943 הופצץ האי על ידי כוחות בנות הברית כהכנה לפלישת בעלות הברית לסיציליה. ב-12 ביוני נאלץ לנחות באי מפציץ מיושן מדגם פיירי סורדפיש של חיל האוויר המלכותי הבריטי, ובו שלושה אנשי צוות, בהם הטייס סידני כהן, נווט ומקלען. המפקד האיטלקי של האי מסר לאנשי הצוות הנבוכים כתב כניעה, כדי שיעבירו אותו למפקדת בעלות הברית. על בסיס אירוע זה נכתב המחזה "מלך למפדוזה".

החל משנות ה-60 של המאה ה-20 נמצאים באי בסיס צבאי של משמר החופים האמריקני, בסיס של הצי השישי ובסיס נאט"ו (שהועבר לידי צבא איטליה ב-1994). ב-15 באפריל 1986 נורו שני טילים מסוג סקאד מלוב לכיוון בסיס משמר החופים האמריקאי כתגובה להפצצת טריפולי על ידי האמריקאים, הטילים נפלו בים.

האי נחשב מקום נופש מבוקש, שכן טמפרטורת המים מאפשרת לרחוץ בו בים כמעט לאורך כל השנה. מספר ידוענים בנו בו בתי נופש ובתי-מידות, המפורסם שבהם היה הזמר דומניקו מודוניו.

ההגירה הבלתי-חוקית מאפריקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החמרת המצב הכלכלי, החברתי והביטחוני באפריקה מחד וחוקי ההגירה של האיחוד האירופי מאידך, יצרו מצב בו אלפי מהגרים ממדינות אפריקה מבקשים להגיע לאירופה. קרבתו היחסית של האי לחופי אפריקה והיותו בלתי-מוגן על ידי חומות (כמו המובלעת האירופאית באפריקה מלייה, למשל) הפכו אותו ליעד להגירה. גורמים שונים בלוב ותוניסיה משיטים את המהגרים סמוך לחופי האי בסירות גומי ופלסטיק בעבור תשלום. עם הגעת הסירות סמוך לחופים, שוחים המהגרים אל החוף בכוחות עצמם[1]. לעיתים מגיחים מהגרים מן הים מול הנופשים המשתזפים בחופי הרחצה. מצבם החוקי של המהגרים אינו ברור. כאשר ניסתה הממשלה ב-2004 לגרש מהגרים חזרה לחופי אפריקה, הוטחה בה ביקורת בינלאומית[2].

החל מ-2008 הקימה ממשלת איטליה מחנות מעבר לפליטים. אך מצבם ההומניטרי, כפי שדיווחה נציבות האו"ם לפליטים ב-2009, קשה[3].

בעקבות ההתקוממות בלוב (2011), נמלטו מאות פליטים מלוב אל חופי האי, וממשלת איטליה הכריזה על מצב חירום באי, והקימה בו מחנות מעבר ותחנות מיון[4].

האיטלקים החלו לשלם מיליוני אירו לראשי שבטים מקומיים וכנופיות בלוב, כדי שאלה ימנעו ממבריחי האדם להעמיס ספינות ולשלוח אותן לכיוון למפדוזה, לים שבו הספינות האיטלקיות או ספינות של ארגוני זכויות אדם אספו אותם ושלחו אותם ליבשת. הם עשו עסקאות עם שבטים בדרום לוב, בגבול עם ניז'ר וצ'אד, ועם כנופיות באזור החוף[5]. האיטלקים, שזכו לביקורת בטענה להתעלמות מהשלכות של ההסכמים מבחינת זכויות אדם, אמרו כי הם מציעים למהגרים ולפליטים טיסות בטוחות לאיטליה במקום.

הסכמים דומים ערך האיחוד האירופי עם ממשלת תוניסיה[6].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא למפדוזה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ העברת מהגרים בתשלום מלוב ללמפזודה, 2007
  2. ^ כתבה מה-BBC
  3. ^ דו"ח של האו"ם לגבי המצב ההומניטרי של המהגרים הבלתי חוקיים בלפדוזה, נציבות האו"ם לפליטים, 2009
  4. ^ רויטרס, אירופה מאיימת על איטליה בשל תמונות קשות ממתקן לפליטים, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2013.
  5. ^ אסף אוני, ‏קחו 6,000 אירו, רק צאו מכאן: מדינות אירופה נגד הפליטים, באתר גלובס, 6 בינואר 2018
  6. ^ https://neighbourhood-enlargement.ec.europa.eu/document/download/5fd60eeb-7748-4f29-bda6-de875be53317_en
אנית "היפוס" (סוס) פיניקית ערים ומושבות פיניקיות
מפת ערי הפיניקים ומושבותיהם
כנען
ערי החוף אלת • רפיח • עזה • אשקלון • אשדוד • מחוז יבנה • יפו • תל מיכל • ארשף • אליכין • מגדל עבדעשתרת • תל מבורך • קרוקודילון • דאר • עתלית • קרתה • שקמונה • תל אבו הואם • בעל • תל בירה • עכו • כברי • אכזיב • חמון • צור • מחלב • צרפת • צידון • בארות • גבל • בתרון • טריפולי • אורתוסיה • ערקת • צמר • מרימה (אנ') • מרת (אנ') • אַרְוָד • אנטי־ארוד • קרן • בלנאה • פלטוס (אנ') • גבעל • לאדכא • אוגרית־רמיתה • מוריאנדה (אנ')
פנים הארץ מרשה • ירושלם • שכם • כבול • מצפה ימים • קדש • תל אנפה • כמד • בעל־בקע
קיליקיה אזתודי • אדון • לארטס (אנ')
אי־כתיים/אלשי כתי • אדיל • תמש • לפש • פף • סלמיס • אמתוס (אנ')
יוון רודן • כפתור • אי־כתר (אנ') • סאמוס • קליסטה־תרה • תאסוס • עבדרת • אתונה • פיראוס • תבאי (אנ') • דמטריאס • קוס • אוליארוס (אנ') • פויניקוס (אנ')
מצרים תחפנחס • מף • איפסמבול
סיציליה צור הכוסים • אגרגנת • הראקליה מינואה • סלינוס (אנ') • מזר (אנ') • ליליבאיום • מטוא (אנ') • דרפנה • ארך • ציץ • כפרא (אנ') • חמר (אנ') • ראש מלקרת • הנה
שרדן אולביה • פאולי ג'ריי (מארח?) (אנ') • כרלי • נורה (אנ') • ביתען (אנ') • סלכי (אנ') • אי נצים (אנ') • מונטה סיראי (אנ') • נאפוליס (אנ') • תרוס (אנ') • אלגרו
קורסיקה אלליה (אנ')
מצר מלקרת אנן • גול • אירנם • למפדוזה
צפון אפריקה תובקטיס • לפקי • ויעת, פילן, מעקר • צברתען • מנינקס • מקם חדש (אנ') • קפסה • תעינת (אנ') • ראש פה (אנ') • אכולה (אנ') • שטפשר (אנ') • תפסוס (אנ') • לפקי (תוניסיה) (אנ') • ראש פנת • אדרמת • מכתר (אנ') • תנסמת (צר') • אספיס (אנ') • כרכואן • קרתחדשת • עתקת • ראש אשמן (אנ') • עפון אקרא • תבגג • ווגה (אנ') • אלתברש (אנ') • בבעל (אנ') • תברכען (אנ') • תגרן (אנ') • עפון (אנ') • מלכא (אנ') • מקמא (אנ') • ראש כד (אנ') • כרטן • טפתען (אנ') • אי גלגל (אנ') • סראע (אנ') • תמכי (אנ') • ראש עז (אנ') • ראשיפיסיר (אנ') • אי אמן (אנ') • ראש כובב (אנ') • כש (אנ') • ראשוביקרי (אנ') • ראש גני (אנ') • אי כוסים • תיפאזה • אי חול (אנ') • גנגן (אנ') • קרתן (אנ') • כמא (אנ') • ראשגון (אנ') • ראש אדר • אבן חק (אנ') • חק ש עלשת • תיתגא (אנ') • יוליה קונסטנטינה זיליל (אנ') • לכש (אנ') • וולוביליס (אנ') • תומיאטרי (אנ') • תמדעת (אנ') • סלעת־שעלת (אנ') • אזמה (אנ') • ראשיביס • מוגדור • אגדר
אישפניה אליסובו • נמל חנבעל ונמל מגן • אוסונובה • טבירה (אנ') • אונובה • שפלה • קרת חמן (אנ') • קרת טובה • לבריחה (אנ') • אגדר • קרת (אנ') • מונס קלפה • קרו דל ווילאר (אנ') • מלחת • טוסקנוס (אנ') • צכץ • עבדרת (אישפניה) (אנ') • תותוגי (אנ') • תגלת (אנ') • קרתחדשת (אישפניה) • הרנא (אנ') • אקרה לאוקה • צוריכה (אנ') • טרקו
האיים הבלאריים איבשם (אנ') • מגן
עוד מסלת • אביניון • נים • אי נור • עשתרות (אנ') • תרשיש • אופיר • אימפריית קרתחדשת
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=למפדוזה&oldid=40065279"