לדלג לתוכן

אנתוני בורדיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנתוני בורדיין
Anthony Bourdain
לידה 25 ביוני 1956
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבד 8 ביוני 2018 (בגיל 61)
קייזרסברג-ויז'נובל, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Anthony Michael Bourdain עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים מנהטן עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • מכללת ואסר
  • The Culinary Institute of America at Hyde Park
  • בית הספר דווייט-אנגלווד עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 2002–2018 (כ־16 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק בראסרי לה האל עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אתאיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
מספר צאצאים 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר רשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנתוני מייקל "טוני" בורדיין (באנגלית: Anthony Michael "Tony" Bourdain; ‏25 ביוני 1956 – 8 ביוני 2018) היה שף, סופר ואישיות טלוויזיונית אמריקאי ממוצא יהודי. נודע בשל ספרו "סודות מחיי המטבח: הרפתקאות בבטן הרכה של הקולינריה" (התפרסם באנגלית ב-2000, התפרסם בעברית ב-2003) והוא הנחה את התוכניות "Anthony Bourdain: No Reservations" בערוץ הנסיעות, העוסקת בהרפתקאות קולינריות ותרבותיות, ו"Anthony Bourdain: Parts Unknown" זוכת פרס אמי.

ב-1978 הוא סיים את לימודיו במכון הקולינרי של אמריקה (The Culinary Institute of America) והוא בישל במסעדות שנים רבות,[1] בורדיין היה השף האחראי של בראסרי לה האל, ניו יורק,[2] שם כיהן כשף בפועל במשך שנים רבות.

שנותיו הראשונות ומשפחתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנתוני בורדיין נולד בניו יורק לפייר (נפטר ב-1987) וגלאדיס בורדיין, וגדל בליאוניה, ניו ג'רזי.[3] בורדיין הוא נצר לשושלת צרפתית-קתולית מצד אביו, סבו מצד אביו היגר לניו יורק מצרפת אחרי מלחמת העולם הראשונה.[4] משפחת אימו יהודית. בורדיין למד בבית הספר דווייט-אינגלווד וסיים את לימודיו ב-1973.[5] הוא למד בוואסאר קולג', אבל נשר ממנו כעבור שנתיים. הוא סיים את לימודיו ב-Culinary Institute of America ב-1978.

בורדיין נישא לחברתו מבית הספר התיכון, ננסי פוטקוסקי, בשנות השמונים, הם היו נשואים במשך שני עשורים לפני שהתגרשו;[6] בשנותיו האחרונות חי עם אשתו השנייה, אוטביה בוסיה. יש להם בת משותפת, אריאן, נולדה ב-9 באפריל 2007; הזוג נישא ב-20 באפריל 2007.[7] בוסיה הופיעה במספר פרקים של תוכניתו No Reservations.

לימודיו הקולינריים והקריירה שלו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר "סודות מחיי המטבח", מתאר בורדיין כיצד ניצתה אהבתו לאוכל בצרפת כשטעם את האויסטר הראשון שלו בסירת דיג אויסטרים כשהיה נער בעת חופשה משפחתית. לימים, כשלמד בוואסאר קולג', הוא עבד במסעדות פירות ים בפרובינסטאון מסצ'וסטס, שם החליט לבחור בבישול כקריירה. בורדיין סיים את לימודיו בCulinary Institute of America ב-1978, ועבר לבשל במספר מסעדות בעיר ניו יורק – בכללן Supper Club, One Fifth Avenue וSullivan's והגיע עד לדרגה של שף ראשי בבראסרי לה האל ב-1998. בראסרי לה האל ממוקמת במנהטן, ולה סניפים נוספים במיאמי ובאותה עת היו לה גם סניפים בוושינגטון די. סי., וטוקיו, יפן. בורדיין אמר שהוא אינו מתגעגע לעבודה במטבח ומאמין שזהו מקצוע עבור צעירים וגמישים – בראש, גוף ורגש."[8]

הקריירה התקשורתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתיבה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנתוני בורדיין, 2007

בורדיין זכה לפופולריות מיידית החל מפרסום ספרו "סודות מחיי המטבח: הרפתקאות בבטן הרכה של הקולינריה" שהיה רב-מכר של הניו יורק טיימס וצמח מתוך מאמרו שהפך כיום למפורסם בכתב העת ניו יורקר שנקרא "אל תאכל לפני שתקרא את זה."[9]

אחר-כך כתב בורדיין שני ספרים רבי-מכר נוספים ברשימת הניו יורק טיימס A Cook's Tour A Cook's Tour ‏(2001), תיאור אקזוטי של האוכל שלו ומסעותיו ברחבי תבל, שנכתבו ביחד עם סדרת הטלוויזיה הראשונה שלו, The Nasty Bits ‏(2006), זהו אוסף נוסף של אנקדוטות ומאמרים אקזוטיים, פרובוקטיביים והומוריסטיים המתמקדים בעיקר באוכל. ספריו הנוספים של בורדיין כוללים Anthony Bourdain's Les Halles Cookbook; ספר המסתורין הקולינרי Bone in the Throat and Gone Bamboo; חקירה היסטורית היפותטית Typhoid Mary: An Urban Historical והספר No Reservations: Around the World on an Empty Stomach. ספרו האחרון, Medium Raw: A Bloody Valentine to the World of Food and the People Who Cook הוא המשך לספרו "סודות מחיי המטבח" ויצא לאור בשנת 2010.

כתבותיו ומאמריו של בורדיין ראו אור באכסניות רבות, בכללן ניו יורקר, הניו יורק טיימס, טיים מגזין, לוס אנג'לס טיימס, האובזרבר, Gourmet, מקסים, אסקווייר (בריטניה), Scotland on Sunday, The Face, Food Arts, Limb by Limb, BlackBook, אינדפנדנט, Best Life ,Financial Times u- Town & Country. באינטרנט, הבלוג של בורדיין עבור העונה השלישית של התוכנית Top Chef היה מועמד לפרס וובי כבלוג הטוב ביותר בתחומי התרבות/אישי ב-2008.[10]

מבקר אחד כותב שבורדיין "כותב כפי שהוא מדבר, אלא שהכתיבה מתובלת במילת ה"ז'" ומונחים טכניים דומים שכפי הנראה משתמשים בהם במטבחים של מסעדות. הדפים מלאים בדרך של זרם התודעה שמותיר בנו את הרושם שהסופר כמעט מוכרח לבטא את מחשבותיו ולרוקנן מראשו לעמוד על מנת שהוא יוכל להמשיך הלאה להרפתקה נוספת, שנראה שממנה הוא מתפרנס בערוץ הנסיעות."[8]

טלוויזיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השבחים שזכה להם ספר הזכרונות העסיסי של בורדיין "סודות מחיי המטבח", הוביל להצעה שקיבל מרשת האוכל להגיש תוכנית משלו על אוכל ומסעות בעולם, בשם A Cook's Tour ששודרה לראשונה ב-8 בינואר 2002. ביולי 2005, שודרה לראשונה סדרת טלוויזיה חדשה, דומה מעט לקודמתה, Anthony Bourdain: No Reservations ,בערוץ הנסיעות, כתוצאה נוספת של הפופולריות העצומה לה זכה "סודות מחיי המטבח" שידרה פוקס את הסיטקום "סודות מחיי המטבח" ששודרה ב-2005, בה הדמות "ג'ייק בורדיין" מבוססת בחופשיות על הביוגרפיה של אישיותו של אנתוני בורדיין.

ביולי 2006, בורדיין היה בביירות וצילם פרק לתוכנית No Reservations כשפרצה מלחמת לבנון השנייה. בורדיין וצוותו פונו ביחד עם אזרחים אמריקאים נוספים בבוקר של ה-20 ביולי בידי חיל הנחתים האמריקני.[11] בגלל המלחמה הבלתי צפויה צולמו רק שעות בודדות מהמסעדה הראשונה אותה תכננו לצלם. המפיקים של בורדיין הכניסו את הסצנה בביירות לתוך הפרק של No Reservations ששודר ב-21 באוגוסט 2006. באופן לא אופייני, הפרק כולל קטעי סרט בהם נראים גם בורדיין וגם צוות ההפקה, וכוללים לא רק את ניסיונותיהם הראשונים לצלם את הפרק, אלא גם מפגשיהם עם תומכי החזבאללה, הימים שבהם חיכו לחדשות ביחד עם מערביים אחרים במלון בביירות, ובריחתם הסופית בעזרת מנקה (שאינו נראה בקטע הסרט), שאותו בורדיין מדבב כ"מר וולף" בעקבות הדמות שגילם הרווי קייטל בספרות זולה. הפרק היה מועמד לפרס אמי ב-2007.[12]

בורדיין הופיע חמש פעמים כשופט אורח בתוכנית המציאות של תחרות הבישול Top Chef בערוץ בראבו. הוא גם היה אחד השופטים הראשיים בעונה השמינית של התוכנית Top Chef All-Stars ב-2010. הוא הופיע בפרק בתוכנית המציאות קעקועים בע"מ, של רשת TLC. הוא הופיע כאורח בפרק של התוכנית Bizarre Foods with Andrew Zimmern ב-2007. הוא השתתף בהופעת קמאו בסרט הקולנוע Far Cry בשנת 2008,[13] ובסרט מכונת הכסף משנת 2015.

ב-2010 הופיע בורדיין בתוכנית הטלוויזיה יו גאבה גאבה! כד"ר טוני. בורדיין שימש כיועץ ותסריטאי לסדרת הטלוויזיה Treme של רשת HBO.[14]

מאז 2013 הנחה את תוכנית האוכל והתיירות "Anthony Bourdain: Parts Unknown" במשך 11 עונות, ברשת CNN שזכתה בפרס אמי.

קומיקס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורדיין כתב מספר רומנים גרפיים, ביניהם "!Get Jiro" שעמד בראש רשימת 100 רבי המכר של מגזין הניו יורק טיימס, ועוסק בשף סושי צעיר בשם ג'ירו בעולם דיסטופי בו שולטים שפים כמו אצולה ומוצא את עצמו לכוד בקרב עקוב מדם בין ה"בינלאומיים" שמנסים לבסס את שליטתם באמצעות יצירת מטבח עולמי ורשתות מזון מהיר בפריסה גלובלית, לבין ה"חוואים" שאינם מבשלים דבר פרט לאוכל אורגני, צמחוני, בגידול מקומי ויקר מעבר להישג ידיו של הסועד הממוצע. הקומיקס משלב בתוכו הומור, אלימות, וביקורת נוקבת על תעשיית המזון האמריקאית. לרומן זה יצא מאוחר יותר רומן המשך החוקר את מקורותיו של ג'ירו הנקרא "Blood and Sushi".

פטירתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 ביוני 2018 נמצא ללא רוח חיים בחדר בבית מלון בצרפת, לאחר שככל הנראה שם קץ לחייו.

פרסים ומועמדויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • בורדיין נבחר לסופר האוכל של השנה בשנת 2001 בידי כתב העת Bon Appétit עבור ספרו " סודות מחיי המטבח".[15]
  • ספרו A Cook's Tour נבחר כספר האוכל של שנת 2010 בידי הגילדה הבריטית של כותבי האוכל.[16]
  • הפרק בביירות של הסדרה Anthony Bourdain: No Reservations, שתיעד את חוויותיהם של בורדיין וצוותו במהלך מלחמת לבנון השנייה, היה מועמד לפרס אמי כתוכנית המידע הטובה ביותר לשנת 2007.[12]
  • הבלוג של בורדיין עבור תחרות המציאות Top Chef היה מועמד לפרס וובי כבלוג הטוב ביותר בקטגוריית תרבות/אישיות ב-2008.[17]
  • ב-2008 בורדיין נכלל ב"מי ומי של האוכל והמשקה באמריקה" של קרן ג'יימס בירד.
  • ב-2009 התוכנית Anthony Bourdain: No Reservations הייתה מועמדת לפרס אמי לכתיבה לא-בדויה.

ספריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרות תעודית

  • Bourdain, Anthony (2000). Kitchen Confidential. New York: Bloomsbury. ISBN 158234082X.
  • תורגם לעברית בשם: סודות מחיי המטבח: הרפתקאות בבטן הרכה של הקולינריה, מאנגלית - עדי יותם, אור יהודה: הוצאת כנרת, תשס"ד 2003.
  • Bourdain, Anthony (2001). A Cook's Tour. New York: Bloomsbury. ISBN 1582341400.
  • Bourdain, Anthony (2001). Typhoid Mary: An Urban Historical. New York: Bloomsbury. ISBN 1582341338.
  • Bourdain, Anthony (2004). Anthony Bourdain's Les Halles Cookbook. Bloomsbury. ISBN 9781582341804.
  • Bourdain, Anthony (2006). The Nasty Bits. New York: Bloomsbury. ISBN 978-1596913608.
  • Bourdain, Anthony (2007). No Reservations. New York: Bloomsbury. ISBN 9781596914476.
  • Bourdain, Anthony (2010). Medium Raw: A Bloody Valentine to the World of Food and the People Who Cook. Ecco/HarperCollins. ISBN 0061718947.

ספרות בדויה

  • Bourdain, Anthony (1995). Bone in the Throat. New York: Villard Books. ISBN 0679435522.
  • Bourdain, Anthony (1997). Gone Bamboo. New York: Villard Books. ISBN 0679448802.
  • Bourdain, Anthony (2001). Bobby Gold. Edinburgh: Canongate Crime. ISBN 1841951455.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנתוני בורדיין בוויקישיתוף

כתבות בעברית

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ הביוגרפיה של אנתוני בורדיין, travelchannel.com
  2. ^ עמוד הבית של בראסרי לה האל
  3. ^ פטרישיה מאק, "הטבח, הגנב...", The Record‏, 25 באוקטובר 2000(הקישור אינו פעיל, 12.06.2018)
  4. ^ מתוך סדרת הטלוויזיה No Reservations, עונה 4, פרק 55 ‏"Uruguay"
  5. ^ בקצרה על אנתוני בורדיין, Nndb.com.
  6. ^ יואן פרגוסון, "חרטות ? יש לו מעט...", האובזרבר, 30 באפריל 2006
  7. ^ לינדסיי סול, "חדשות הידוענים של השבוע", ew.com‏, 4 במאי 2007
  8. ^ 1 2 דאג פרנץ', "קפיטליזם נא בעולם המסעדנות", mises.org‏, 2 בפברואר 2011
  9. ^ הספר Secret Ingredients: The New Yorker Book of Food and Drink
  10. ^ "המועמדים לפרס וובי", webbyawards.com(הקישור אינו פעיל, 12.06.2018)
  11. ^ ‏CNN לארי קינג בשידור חי‏, cnn.com‏, 23 ביולי 2006
  12. ^ 1 2 "המועמדים לפרסי אמי ב-32 קטגוריות", emmyonline.org‏, 17 ביולי 2007(הקישור אינו פעיל, 12.06.2018)
  13. ^ הסרט Far Cry ‏(2008) בIMDb
  14. ^ ארכנה ראם, "מנותיו של אנתוני בורדיין בכתיבת Treme, ‏insidetv.ew.com‏, 1 במרץ 2011
  15. ^ "כתב העת Bon Appétit נקב בשמות הזוכים", Nation's Restaurant News‏, 24 בספטמבר 2001
  16. ^ "פרסי גילדת כתבי האוכל", gfw.co.uk(הקישור אינו פעיל, 12.06.2018)
  17. ^ "המועמדים לפרס וובי", webbyawards.com (הקישור אינו פעיל, 12.06.2018)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אנתוני_בורדיין&oldid=40088488"