לדלג לתוכן

אדוארד הרביעי, מלך אנגליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדוארד הרביעי, מלך אנגליה
Edward IV of England
לידה 28 באפריל 1442
צרפת (1365–1794)צרפת (1365–1794) רואן, דוכסות נורמנדיה
פטירה 9 באפריל 1483 (בגיל 40)
ממלכת אנגליהממלכת אנגליה וסטמינסטר, ממלכת אנגליה
מדינה ממלכת אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת טירת וינדזור, בריטניה
בת זוג אליזבת וודוויל
שושלת בית יורק
תואר מלך אנגליה ואדון אירלנד
אב ריצ'רד, דוכס יורק השלישי עריכת הנתון בוויקינתונים
אם ססילי, דוכסית יורק
צאצאים ארתור פלנטג'נט, ויקונט לייל (אנ')
אליזבת מיורק, מלכת אנגליה
מרי מיורק (אנ')
ססילי מיורק, ויקונטית וולס (אנ')
אדוארד החמישי, מלך אנגליה
ריצ'רד משרוסברי, דוכס יורק
אן מיורק (אנ')
ג'ורג' פלנטג'נט, דוכס בדפורד (אנ')
קתרין מיורק, רוזנת דבון (אנ')
בריג'יט מיורק (אנ')
יורש העצר אדוארד החמישי, מלך אנגליה
מלך אנגליה ואדון אירלנד
28 ביוני 14613 באוקטובר 1470
(9 שנים)
11 באפריל 14719 באפריל 1483
(12 שנים)
פרסים והוקרה
אביר במסדר גיזת הזהב עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אדוארד הרביעי, מלך אנגליהאנגלית: Edward IV of England;‏ 28 באפריל 14429 באפריל 1483) היה מלך אנגליה משנת 1461 ועד מותו, למעט תקופה בת מספר חודשים במהלך השנים 14701471 במהלכן ישב הנרי השישי על הכס. אדוארד, שנמנה עם בית יורק, היה דמות מפתח במאבק הדמים בין בית יורק ובין בית לנקסטר המכונה "מלחמות השושנים". בימי חייו נראה כי בית יורק הוא שיצא מן המאבק כשידו על העליונה, אך אחיו, ריצ'רד השלישי, הביא לאבדן כל שהשיג אדוארד בימי חייו לאחר שעלה על כס המלוכה.

שלט האצולה של אדוארד הרביעי.

ילדות ונעורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדוארד נולד בשנת 1442 בעיר רואן בצרפת, לאביו, ריצ'רד, דוכס יורק, שהיה אז בעל תביעה לכס המלוכה האנגלי מטעם בית יורק, ולאמו ססילי נוויל.

על כס המלוכה ישב הנרי השישי, ראשו של בית לנקסטר אשר היה לוקה בנפשו, ולמעשה היה שליט בובה, הנשלט על ידי עוזריו ואשתו. תביעת שושלתו, בית לנקסטר, לכס המלוכה האנגלי, לא הייתה מבוססת על העברה סדירה של המלוכה מאב לבן, כי אם על תפיסה בכח הזרוע של השלטון על ידי סבו, הנרי הרביעי, שהשיג את הכתר לאחר שהדיח את ריצ'רד השני. על רקע זה, של שתי שושלות המתחרות זו בזו על הכתר, כשלשתיהן טענות טובות, הייתה אנגליה עתידה לסבול את אחת מהקזות הדם הגדולות בתולדותיה, המכונה "מלחמת השושנים".

ב-1460, לאחר שהמלחמה, אשר רחשה במשך שנים מתחת לפני השטח, הפכה לסכסוך דמים גלוי, יצאו הצדדים לקרב וייקפילד. ב-30 בדצמבר 1460 הובס בית יורק. בקרב נהרגו אביו של אדוארד ואחד מאחיו, אדמונד, רוזן ראטלנד, וראשיהם הוקעו על חומת העיר יורק למען יראו וייראו. על ראשו של דוכס יורק הוצב כתר עשוי נייר, כאות לעג על יומרתו לשאת את הכתר האנגלי. לאחר מות אביו, הפך אדוארד בן השמונה-עשרה לראש בית יורק.

רוחה של התקופה הייתה רוח אכזרית ומלאת נקם. קרב וייקפילד היה אירוע מפתח בתולדות המלחמה. הקרב הפך עתה מסכסוך על רקע ענייני סביב השאלה זכותו של מי טובה יותר לכתר, לנקמת דמים בין שתי שושלות יריבות. החמלה המעטה שהייתה עד אז כלפי המעורבים בסכסוך, פינתה את מקומה לנחישות ולצמאון לדם. האציל האנגלי האופייני לתקופה זו היה צעיר (שכן עד מהרה נכרת הדור שפתח במלחמה מלכתחילה), צמא נקם, נחוש ואכזר. באדוארד נמצאו כל התכונות הללו, וכן תכונת המנהיגות הטבעית, בצירוף כישרון צבאי.

עלייתו של אדוארד לכס המלוכה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתמיכת שאר בשרו מצד אמו, ריצ'רד נוויל, הרוזן מווריק (שיכונה לימים "ממליך המלכים") קיבל אדוארד את הנהגת בית יורק, איחד את השורות, והוביל את חייליו לשורת קרבות כנגד בית לנקסטר. בשלב זה הנהיגה את בית לנקסטר מרגרט מאנז'ו, אשתו של הנרי השישי. הנרי עצמו היה רפה שכל, ונתון לתקופות ארוכות בהן לא יכול היה לזהות את הסובבים אותו. מרגרט הובילה את חייליה אל הצפון, שכן הצפון נראה כנאמן לבית לנקסטר, ושם יכלה לאחד את צבאה אל מול הסכנה שייצג אדוארד. משהייתה מרגרט וצבאה רחוקה מן העיר לונדון ניצל אדוארד את ההזדמנות, ונכנס ללונדון כמנצח. ב-4 במרץ 1461 הכריז על עצמו אדוארד כמלך אנגליה בכנסיית וסטמינסטר. כן הכריז כי המלך הקודם, הנרי השישי, הוא בוגד ודינו מיתה.

מצב זה בו מכהנים שני מלכים לא יכול היה להמשך זמן רב. אדוארד וצבאו עלו צפונה על מנת להכרית את בית לנקסטר אחת ולתמיד. ב-29 במרץ 1461 הנחילו אדוארד וצבאו תבוסה למרגרט וצבאה, בקרב טאוטון, שהיה אחד הקרבות העקובים מדם בהיסטוריה הצבאית האנגלית, כמו גם אחד הניצחונות המכריעים שידע הצבא האנגלי. מרגרט ובנה נמלטו לסקוטלנד ומשם לצרפת. המלך הנרי נתפס, והושם במעצר במצודת לונדון. כס המלוכה הוחזק בידי בית יורק, ובידי אדוארד העומד בראשו.

תקופת המלוכה הראשונה של אדוארד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדוארד היה גבוה, חזק ונאה למראה. הוא נהנה מפופולריות רבה. בימים הראשונים של שלטונו התמודד עם מתקפות של בית לנקסטר, אך בסיועו של הרוזן מווריק, נהדפו מתקפות אלו, עד שבמאי 1464 נותרה בכל הממלכה האנגלית רק טירה אחת בה החזיקו בני לנקסטר.

עתה הגיע זמנו של אדוארד ליהנות מן השלטון שנפל בידיו. עד כמה שהיה אדוארד נחוש החלטה ועז בשדה הקרב, כך היה קל דעת בניהול ענייניו בימי השלום. הוא השאיר את ניהולה של הממלכה בידי ווריק, ונהנה מן השפע שנפל בחלקו. ווריק סבר כי על אדוארד לחזק את מעמדה של אנגליה ואת מעמד בית יורק בנישואים עם בית מלוכה אירופי גדול. אדוארד נטה מטבעו לחיים של רדיפת נשים, ציד וסביאת שיכר בקרב ידידיו. באחד ממסעות הציד שלו פגש באלמנה מן האצולה הזעירה בשם אליזבת וודוויל. אלמנה זו, שאביה היה משרת, ואמה בת אצולה, קנתה את ליבו של אדוארד, ועל אף הבדלי המעמדות ביניהם, וכנגד עצת יועציו, הוא נישא לה ב-1464. נישואין אלו נשמרו בסוד, כשם שנשמרו נישואין קודמים של אדוארד לאישה בשם ליידי אלינור טלבוט, שהוכרזו עתה כבטלים.

למלכה החדשה, אליזבת', הייתה משפחה גדולה, ובה חמישה אחים, שבע אחיות, ושני בנים מנישואיה הקודמים. הסוד שבנישואין המלכותיים נתגלה משסירב אדוארד להפצרותיו של ווריק להינשא לנסיכות אירופיות מבתי המלוכה הגדולים. או אז יצאה האמת לאור, ובד בבד החל אדוארד מחלק משרות, תארים ונכסים לבני משפחת וודוויל. ווריק, ועמו רבים מבית יורק, אשר הקריבו קורבנות אישיים רבים במאבק דמים על מנת לשים את אדוארד על כס המלוכה, היו צריכים לראות עתה כיצד זה מחולקים הטובים שבנכסי הממלכה לחדשים זה מקרוב באו מבית וודוויל, אשר אף למרבה החרפה תמכו בבית לנקסטר בזמן הקרבות. התערבותו הכושלת של אדוארד, בניגוד לעצתו של ווריק, במאבק פנימי בצרפת בין נסיכי בורגונדי ובין מלך צרפת, הביאו להחרפה של העימותים בינו ובין ווריק.

ביולי 1469 הכה ווריק במפתיע, נהנה מתמיכת אחיו של אדוארד, ג'ורג' דוכס קלרנס. ווריק טען כי הוא אך רוצה "להביא רפאות ותקנה לאדוננו וריבוננו המלך", ותמך במרידה שהחלה בצפון. כאשר הביסו מורדי הצפון את צבאות המלך בקרב בביצת אדג'קוט ב-26 ביולי 1469, נותר אדוארד נתון לחסדיו של ווריק, והסכים למגבלות על מעשיו. אדוארד גם ראה כיצד ווריק מוציא להורג את קרובי משפחתה של אשתו מבית וודוויל. בשלב זה החזיק ווריק בשני מלכי אנגליה, הנרי השישי השבוי בטאואר מאז 1461, ואדוארד, והיה לשליט בפועל.

האצולה היורקאית הייתה מופתעת מן האירועים. הפופולריות של אדוארד איפשרה לו לנסות ולקבל בחזרה לידיו את השלטון. במרץ 1470 יצא אדוארד כביכול לדכא מרידה בצפון, אך למעשה הרים את נס המרד כנגד שלטונו של ווריק. ווריק נמלט לצרפת, ושלטונו של אדוארד נכון שנית בידו.

אדוארד מאבד את המלוכה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצרפת פגש ווריק את מרגרט מאנז'ו. שניים אלו, שדם כה רב נשפך בגין הסכסוך ביניהם, איחדו עתה את כוחותיהם כנגד אדוארד. בספטמבר 1470 נחתו לפתע ווריק וג'ורג', דוכס קלרנס בראש צבא גדול באנגליה, והכריזו כי המלך האמיתי הוא הנרי, אשר נכלא מזה תשע שנים בטאואר, ואיש לא התעניין בו עוד. רבים מעוזריו של אדוארד החליטו עתה לעבור לצידו של ווריק, ואדוארד נמלט אל דוכסות בורגונדי, בת בריתו.

ווריק משל בממלכת אנגליה בשם המלך הנרי השישי, אשר הוחזר אל הכתר ברוב טקס. בינתיים אסף אדוארד צבא, בעזרת אנשי בורגונדי, שב לאנגליה, ובקרב בארנט ב-14 באפריל 1471 הכה בווריק, והרגו. שארית בית לנקסטר נלחמה על חייה בקרב טיוקסברי, ב-4 במאי 1471. בקרב זה ניצח אדוארד, הרג את יורשו של הנרי, אדוארד מווסטמינסטר, שהיה תקוותם של בית לנקסטר. עתה נכונה מלכותו של אדוארד בידו לבטח. הוא הורה על הוצאתו להורג של הנרי השישי. את אחיו, ריצ'רד דוכס גלוסטר, קידם, ונתן לו משרות ותפקידים (יש האומרים כי ריצ'רד הוא שרצח במו ידיו את הנרי השישי).

תקופת מלכותו השנייה של אדוארד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נראה היה כי עתה רשאי אדוארד בדין ליהנות מכל מה שלחם עבורו שנים כה רבות. שלטונו נכון בידיו. צלם המכביד של ווריק וג'ורג' הוסר. לא היה לו עוד פטרון שבדעתו היה צריך להתחשב. הוא היה למלך אנגליה ללא כל מתחרה ממשי. אנשי בית לנקסטר - הנרי השישי, יורשו אדוארד, ומרגרט, היו כולם בין המתים או בגלות. עתה יכל אדוארד להתמכר לתענוגות החיים האהובים עליו, וליהנות משלטונו בחיק משפחתו, וכנאומו של ריצ'רד, דוכס גלוסטר בפתיחתו המפורסמת של המחזה "ריצ'רד השלישי" מאת ויליאם שייקספיר:


 Now is the winter of our discontent
      ;Made glorious summer by this sun of York
      And all the clouds that lour'd upon our house
      .In the deep bosom of the ocean buried
      ;Now are our brows bound with victorious wreaths
      ;Our bruised arms hung up for monuments
      ,Our stern alarums changed to merry meeting
      .Our dreadful marches to delightful measures
      ;Grim-visaged war hath smooth'd his wrinkled front
      And now, instead of mounting barded steeds
      ,To fright the souls of fearful adversaries
      He capers nimbly in a lady's chamber
      .To the lascivious pleasing of a lute

הונו האישי של אדוארד גדל מאוד, שכן החרים את אחוזותיהם של בני לנקסטר ותומכיהם. הדבר איפשר פלישה לצרפת בשנת 1475 על מנת לסייע לידידיו בני בורגונדי. אך אדוארד לא התעניין בכיבושים ובמלחמות זרות. הוא הגיע להסדר עם המלך לואי ה-11 ושב לממלכתו לאחר שקבל כופר. לאחר ניסיון קשירת קשר נוסף ב-1477, ציווה אדוארד על הוצאתו להורד של ג'ורג', אחיו הבוגדני (על פי ויליאם שייקספיר הוטבע ג'ורג' בחבית של יין מאמזי, האהוב עליו). את שארית ימיו בילה אדוארד עם אשתו האהובה, שילדה לו חמש בנות ושני בנים.

ב-1483 מת אדוארד לפתע, יש האומרים כי מהתקף של דלקת התוספתן. שני בניו, שהמבוגר ביניהם, אדוארד החמישי, נועד להיות מלך אנגליה הבא, נחטפו, וכפי הנראה נרצחו, בידי אחיו של אדוארד, ריצ'רד דוכס גלוסטר, אשר הכריז על עצמו כמלך ריצ'רד השלישי. בתו הבכורה, אליזבת, נישאה מאוחר יותר למלך הנרי השביעי, אשר הדיח את ריצ'רד השלישי, בנישואין אשר איחדו את בית לנקסטר ובית יורק לכלל בית טיודור.

טענות להיותו ממזר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם עלותו של ריצ'רד השלישי לכס המלוכה, לאחר שחטף (וכפי הנראה רצח) את בניו של אדוארד, הכריז ריצ'רד כי אחיו היה ממזר, ומכאן כי תביעתו של בית יורק לכתר נתונה לבנו הלגיטימי של אביהם, הוא ריצ'רד ולא לממזר אדוארד.

כיום ישנם סימוכין לטענה זו, שנראתה במשך שנים כניסיון מרושע ומופרך של ריצ'רד לשמור את כיסאו שנוסד על בסיס רציחתם של שני ילדים קטנים, בניו של אדוארד. מחקר היסטורי הראה כי תשעה חודשים בטרם נולד אדוארד, היה אביו שקוע במסע מלחמה הרחק משם. תוכנית טלוויזיה שנערכה על ידי ההיסטוריון ד"ר מייקל ג'ונס בשנת 2003 הראתה טענה זו, ממנה עולה כי על הכס האנגלי יושבים עד היום צאצאים לאדם שלא היה ראוי לשאת את הכתר. אחרים מתייחסים לטענה זו בביטול, ומוצאים פגמים בתחקיר של תוכנית הטלוויזיה.

אילן יוחסין

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדמונד מלאנגלי, דוכס יורק
 
אינפנטה איזבלה מקסטיליה
 
רוג'ר מורטימר, רוזן מרץ'
 
אלינור הולנד, רוזנת מרץ'
 
ג'ון נוויל, ברון נוויל
 
מוד פרסי
 
ג'ון מגונט, דוכס לנקסטר
 
קתרין סווינפורד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ריצ'רד מקוניסבורג, רוזן קיימברידג'
 
 
 
 
 
אן מורטימר
 
 
 
 
 
ראלף נוויל, רוזן וסטמורלנד
 
 
 
 
 
ג'ואן ביופורט, רוזנת וסטמורלנד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ריצ'רד פלנטג'נט, דוכס יורק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ססילי נוויל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אדוארד הרביעי, מלך אנגליה


קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]


עץ משפחה של מלכי אנגליה ובריטניה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתילדה
מתילדה


 
אדלה
אדלה


 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מרי דה בוהאן
מרי דה בוהאן


 
 
ג'ון רוזן סומרסט
ג'ון רוזן סומרסט


 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
המלך המכהן: צ'ארלס השלישי
2022-הווה
המלך המכהן: צ'ארלס השלישי
2022-הווה