שוער (הוקי קרח)
בהוקי קרח, השוער (באנגלית: Goaltender) הוא השחקן שאחראי למנוע מהדסקית להיכנס לשער של קבוצתם, ובכך למנוע מהקבוצה היריבה להבקיע.[1] השוער משחק בעיקר באזור שלפני השער או בסמוך לו הנקרא רחבת השער (המכונה לעיתים קרובות פשוט הרחבה). שוערים נוטים להישאר בחלק העליון של הרחבה או מעבר לה כדי לצמצם את זווית החבטות. בעידן המודרני של שמירת השער ישנם שני סגנונות נפוצים, פרפר והיברידי (היברידי הוא שילוב של סגנון העמידה המסורתית וטכניקת פרפר). בגלל העוצמה של החבטות, השוער לובש ציוד מיוחד כדי להגן על גופו מפני פגיעה ישירה.[2]
שוערים הם אחד מהשחקנים החשובים ביותר על הקרח, שכן הביצועים שלהם עשויים להשפיע מאוד על התוצאה או התוצאה של המשחק. למצבים של אחד על אחד, כמו התקפות מתפרצות ודו-קרב חבטות עונשין, יש נטייה להפגין את המיומנות הטהורה של השוער, או היעדר שלה. רק שוער אחד בקבוצה רשאי להיות על הקרח בכל זמן נתון. החוקים אינם מחייבים את השימוש בשוער ולכן קבוצות עשויות לבחור לשחק עם מחליק נוסף במקומו. עם זאת, החיסרון ההגנתי שלאחר מכן אומר שהאסטרטגיה הזו משמשת בדרך כלל רק כתמרון ייאוש כאשר צריך להבקיע מאוחר במשחק. זה עשוי לשמש גם כאשר יש עונש מושהה (אם הקבוצה שנמצאת בחיסרון מספרי תיגע בדסקית, המשחק ייפסק כאשר העונש יקרא).
שוערים בהוקי קרח
[עריכת קוד מקור | עריכה]
סגל
[עריכת קוד מקור | עריכה]שוערים הם נחשבים כשחקנים בעמדה מיוחדת בהוקי קרח; ברמות הגבוהות יותר במשחק, אף שוער לא משחק בעמדות אחרות ואף שחקנים אחרים לא משחקים כשוערים. בליגות קטנות ובמשחקי פנאי, שוערים מחליפים מדי פעם עם שחקנים אחרים שלמדו להיות שוערים; עם זאת, רוב כללי ההוקי לפנאי אוסרים כעת החלפת מיקום עקב עלייה בפציעות.[3]
לקבוצת הוקי קרח טיפוסית יש שניים או שלושה שוערים בסגל שלה. לרוב הקבוצות יש בדרך כלל שוער פותח שמשחק את רוב משחקי העונה הסדירה ובכל הפלייאוף, כאשר שוער הגיבוי נכנס רק אם הפותח הוצא או נפצע, או במקרים בהם לוח הזמנים עמוס מדי עבור שוער אחד לשחק כל משחק.
ליגות הוקי מקצועיות בכל הרמות דורשות שלכל קבוצה תהיה רשימה של שוערי "חירום". הרשימה מספקת אפשרויות שוער עבור הקבוצה הביתית והאורחת. שוערים אלה אמורים להיקרא למשחק אם לקבוצה אין שני שוערים להתחיל את המשחק, לרוב ב-ECHL, שם ניתן לזמן שוער ל-AHL באותו אחר הצהריים והקבוצה אינה מסוגלת לחתום על גיבוי או הגיבוי המתוזמן אינו יכול לבצע את המשחק בזמן לאחר זימון. שוער "חירום" עשוי להיקרא גם אם שני שוערי הסגל נפצעו באותו משחק.[4]
סדר השוערים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמה קבוצות השתמשו בסידורים לשוערים שבהם שני שוערים מחלקים את תפקידי המשחק בעונה הרגילה, אם כי לעיתים קרובות אחד מהם נחשב לשוער מספר 1 שמקבל את ההתחלה בפלייאוף. דוגמה לכך היא בניו יורק איילנדרס בעונת 1982-83 עם בילי סמית' ורולנד מלנסון; מלנסון נבחר לקבוצת האולסטאר השנייה של ה-NHL על משחקו בעונה הרגילה, בעוד סמית' זכה בגביע קון סמיית' כ-MVP בפלייאוף ושני השחקנים חלקו את גביע וויליאם מ. ג'נינגס עבור הכי פחות שערים שספגו. דוגמה נוספת היא אנדי מוג וגרנט פיהר מאדמונטון אוילרס; שניהם זכו להופעות באולסטאר בעונה הרגילה, כאשר מוג היה הפותח בפלייאוף 1983 ופיהר בפלייאוף 1984 (אם כי מוג פתח במשחקים 4 ו-5 בגמר גביע סטנלי 1984 עקב הפציעה של פיהר) ובעונות הבאות.[3]
הטורונטו מייפל ליפס נתנו לטרי סאוצ'וק וג'וני באוור לחלוק את תפקידי השוערים בעונה הרגילה ובמשחקים, בפלייאוף, בזכייה בגביע וזינה (במשותף 1964-65) ובגביע סטנלי 1967. רון הקסטול וגרת' סנואו מפילדלפיה פליירס בעונת 1996-97 התחלפו בפלייאוף;[5] סנואו החל תשעה מתוך עשרת המשחקים במהלך שני הסיבובים הראשונים,[6] אך הקסטל השתלט במשחק השני של גמר החטיבה ונשאר כשוער פותח לשארית הפלייאוף, אם כי סנואו פתח במשחק השני בגמר גביע סטנלי.
הרשאות
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
לשוער יש הרשאות ואימונים מיוחדים שאין לשחקנים אחרים. הם לובשים ציוד מיוחד לשוער השונה מזה שלובשים שחקנים אחרים וכפוף לתקנות ספציפיות. שוערים רשאים להשתמש בכל חלק בגופם כדי לחסום חבטות. השוער רשאי להחזיק (או להקפיא) את הדסקית עם הידיים כדי לגרום להפסקת המשחק. אם שחקן מהקבוצה השנייה פוגע בשוער מבלי כל ניסיון לצאת מדרכו, השחקן הפוגע עלול להיענש. בליגות מסוימות (כולל ה-NHL), אם המקל של שוער נשבר, הם יכולים להמשיך לשחק עם מקל שבור עד להפסקת המשחק, בניגוד לשחקנים אחרים שחייבים להפיל כל מקל שבור באופן מידי.
השוער משחק בדרך כלל בתוך או ברחבת השער כל המשחק, אזור שמסומן מול השער, בניגוד לשאר העמדות שבהן השחקנים נמצאים על הקרח ומבצעים שינויים תכופים בקווי חילוף. התוקפים לא יכולים ליצור קשר עם השוער בתוך הרחבה, מכיוון שזה מפריע ליכולתו של השוער לבצע הצלות. עם זאת, תוקפים עדיין עשויים להיכנס לרחבה אם תהיה להם הזדמנות לשחק על דסקית אבודה.
בנוסף, אם שוער מתנהג בצורה כזו שתגרום לשחקן רגיל לקבל עונש, כגון חיתוך או הכאה של שחקן אחר, לא ניתן לשלוח את השוער לתיבת העונשין. במקום זאת, אחד מחבריו לקבוצה של השוער שהיה על הקרח בזמן ההפרה נשלח לתיבת העונשין במקומו; השוער עדיין יזוכה בדקות עונשין בדף הניקוד. עם זאת, אם השוער מקבל שריקה על התנהגות בלתי הולמת במשחק או עונש במשחק, עליו לעזוב מיד את הקרח ושוער אחר יחליפו. במקרים כאלה, שחקן ללא עונש נדרש להגיש כל הדקות שהוערכו לשחקן היוצא שנמצא בתיבת העונשין; כלל זה נכון לגבי כל עמדות ההוקי במקרה ששחקן יוצא מהמשחק.
שוערים מוחלפים לעיתים קרובות אם הם הרשו מספר שערים בפרק זמן קצר, בין אם הם אשמים בשערים שהובקעו או לא. בדרך כלל, שוער מוחלף לא חוזר לשארית המשחק. במהלך משחק ב-1995, פטריק רואה שבעתיד נכנס להיכל התהילה של ההוקי, ששיחק באותה תקופה במונטריאול קנדיאנס, נשמר בשער על ידי המאמן הראשי דאז מריו טרמבליי. רואה תפס את זה כאמצעי ל"השפלה", שכן הוא ספג תשעה שערים ב-26 חבטות עד לאותה נקודה, והקהל במונטריאול מחא לו כפיים בסרקזם לאחר הצלה קלה. טרמבליי הוציא סוף סוף את רואה באמצע השליש השני; כשהלך לחדר ההלבשה, רואה רכן באופן מפורסם לעבר הנשיא הקנדי דאז רונלד קורי ואמר לו שזה יהיה "המשחק האחרון שלו במונטריאול". הקנדיאנס הפסידו בסופו של דבר את המשחק 11-1; רואה הועבר בעסקה לקולורדו אוולאנש ארבעה ימים לאחר מכן.[7][8]
ארבעה עשר שוערים כבשו שער במשחקי ליגת ההוקי הלאומית; ביחד, שוערי NHL כבשו 17 שערים בסך הכול. שוער יכול להבקיע על ידי חבטה ישירה של הדסקית לשער, או לזכות בשער בתור השחקן האחרון בקבוצתו לגעת בדסקית אם יריב מבקיע שער עצמי. שער שהובקע על ידי חבטה בדסקית הוא מאתגר במיוחד, שכן השוער צריך לכוון לשער ברוחב שש רגל שנמצאת קרוב למרחק של 180 רגל תוך הימנעות מפגיעה בשחקנים יריבים או מהפיכת הדסקית; במקרים של שערים עצמיים, שילוב הנסיבות של שער עצמי עם השוער שהיה השחקן האחרון שנגע בדסקית הופך את השערים העצמיים לאירוע נדיר מאוד. מתוך שישה עשר השערים, תשעה הובקעו בחבטה בדסקית ושבעה היו תוצאה עקיפה של שערים עצמיים.[9][10] נכון לשנת 2023, רון הקסטול ומרטן ברודר הם השוערים היחידים בתולדות ה-NHL שזוכים לקרדיט על מספר שערים; הקסטול נותר השוער היחיד ב-NHL שכבש מספר שערים באמצעות חבטה ישירה בדסקית. ברודר הוא השוער היחיד שהבקיע שלושה שערים, והוא השוער היחיד ב-NHL שזוכה בשער המנצח במשחק.
קבוצת הוקי אינה נדרשת מבחינה טכנית להשתמש בשוער. בכל עת בכל משחק, קבוצה רשאית להסיר את השוער שלה מהקרח לטובת תוקף נוסף. שימוש בתוקף נוסף נועד בדרך כלל להכריע את ההגנה של הקבוצה היריבה, ובניגוד למשחק כוח, ההגנה לא יכולה לגרום לאייסינג באופן חוקי אם היא עדיין לא בחיסרון מספרי עקב עונש (אם הקבוצה בהגנה מרצה עונש, אז כללי האייסינג הרגילים מנצחים, אם כי במקרה זה לקבוצה שהוציאה את השוער יהיה יתרון נוסף שיש לפחות שני מחליקים נוספים על הקרח). זה מציב את הקבוצה ללא השוער ביתרון משמעותי בהתקפה. עם זאת, השארת השער ללא שומר יוצרת את ההזדמנות לקבוצה היריבה לכבוש שער ריק כמעט מכל מקום על הקרח (אפילו במקרה של ניסיונות שעלולים לגרום ליריבה לקרוא לאייסינג אם היא מחמיצה את השער, כל שער עדיין יחשב). ברור שאם הקבוצה היריבה אכן מצליחה לקדם את הדסקית מחוץ לאזור ההגנה שלה, הרבה יותר קל במצב זה לכבוש שער ריק. לפיכך, משיכת השוער משמשת לעיתים קרובות כאמצעי ייאוש בסוף המשחק על ידי קבוצות מפסידות, שנעשה בניסיון להבקיע במהירות שער שוויון בעזרת תוקף שישי. קבוצה יכולה גם למשוך את השוער שלה במקרה של עונש מושהה.
חוקי ה-NHL מעודדים מאוד שקבוצות ישתמשו בשוערים בהארכה; אם קבוצה בוחרת בתוקף הנוסף בהארכה ונכבש שער ריק, המשחק יוחזק כהפסד תקין במקום הפסד בהארכה (כיוון שהפסד בהארכה זוכה בנקודת דירוג אחת, בניגוד לשניים עבור ניצחון של כל סוג שהוא), והקבוצה שהוציאה את שוערה מאבדת את הנקודה שהושגה עבור המעבר להארכה.[11] לפיכך, קבוצות מוותרות בדרך כלל על שימוש בשוער רק במצבים שבהם הן מפגרות בשער אחד או שניים כשנותר רק זמן קצר (בדרך כלל פחות מארבע דקות) למשחק, ויש להן חזקה על הדסקית באזור ההגנה של הקבוצה היריבה. לפני דו-קרב חבטות העונשין, קבוצות ה-NHL הוציאו מדי פעם שוערים בהארכה במהלך מצבים נדירים של סוף העונה שבהם הקבוצה שמוציאה את השוער שלה נזקקה לשתי נקודות כדי להישאר בפלייאוף או ביתרון ביתיות. דו-קרב חבטות העונשין בעצם סיים את האימון הזה, מכיוון שלקבוצות יש סיכוי סטטיסטי הרבה יותר גבוה לזכות בקרב חבטות לעומת ניצחון עם שער ריק בהארכה. גם עם כניסת קרב החבטות על מנת לפתור משחקים בשוויון לאחר הארכה, עדיין ייתכן תאורטית שייווצר מצב בו ייתכן ויהיה מומלץ לקבוצת NHL להוציא שוער מאוחר בעונה הסדירה כשהיא השוותה מאוחר במשחק עצמו, שכן הנתונים הסטטיסטיים "ניצחונות במשחק רגיל" ואחריהם "ניצחונות במשחק רגיל והארכות" הם שני הקריטריונים המובילים לשבור את השוויון בדירוג; נכון לשנת 2024, לא התרחש מצב כזה מאז אימוץ קרב חבטות העונשין. עם זאת, כפי שניתן לראות בעונת 2023-24 ב-ECHL, אורלנדו סולאר ברס השוו מול רידינג רויאלס, 0-0, עם פחות משתי דקות במשחק האחרון של העונה הסדירה. הסולאר ברס וסאות' קרוליינה סטינגרייס היו שווים בנקודות כאשר הסולאר ברס הזדקקו לניצחון במשחק רגיל או בהארכה כדי לעלות על מקום הפלייאוף האחרון של החטיבה הדרומית, בעוד הסטינגרייס הובילו על פלורידה אוורבליידס, 3-2, בסוף השליש השלישי. אורלנדו הוציאה את שוערה כשנותרה דקה על מנת לנסות להשיג את שתי הנקודות הנחוצות כדי להשיג את המיקום האחרון בפלייאוף, והשיגה את המיקום על ידי נקודה אחת.[12][13]
החוקים של ה-IIHF, NHL והוקי קנדה אינם מאפשרים לשוער להיות מוגדר כקפטן על הקרח,[14][15] בשל האתגר הלוגיסטי של קיום דיונים בין שופטים ומאמנים לשוער על חוקי ממסר ולאחר מכן לחזור לרחבה. הוונקובר קנאקס אמנם כינו את השוער רוברטו לואונגו כקפטן הקבוצה שלהם בעונות 2008-09 ו-2009-10, אך בשל חוקי ה-NHL, הוא לא שימש כקפטן הרשמי על הקרח.[16] ב-NCAA, אין הגבלה מבוססת בעמדת הקפטן בקבוצה.[17]
מתוך חמש העמדות בזירה, שוערים מועמדים לעיתים קרובות לזכיית גביע קון סמיית', המוענק ל-MVP של פלייאוף גביע סטנלי; שוערים זכו בגביע הזה בארבעה מעשרת הפלייאוף האחרונים. פטריק רואה זכה בשיא של שלוש פעמים, וארבעה שוערים זכו בגביע קון סמיית' כחלק מהקבוצה המפסידה בגמר.[18][19]
הצלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאשר שוער חוסם או עוצר חבטה מלהיכנס לרשת השער שלו, הפעולה הזו נקראת הצלה. שוערים משתמשים לעיתים קרובות בסגנון מסוים, אבל באופן כללי הם מבצעים הצלות בכל דרך שהם יכולים: לתפוס את הדסקית עם כפפת היד שלהם, הסטת החבטה עם מקלם, לחסום אותה עם כריות הרגליים או החוסם או חלק אחר בגופם, או לרדת למצב פרפר כדי לחסום כל חבטה נמוכה שמגיעה, במיוחד קרוב אליהם. לאחר ביצוע הצלה, השוער מנסה לשלוט בריבאונד כדי להימנע משער שיבקיע שחקן יריב כאשר השוער אינו בעמדה ('מבקיע בריבאונד'), או לאפשר לקבוצה של השוער עצמו לקבל שליטה על הדסקית. שוערים עשויים לתפוס או להחזיק חבטת דסקית ברשת כדי לשלוט טוב יותר כיצד היא חוזרת למשחק. אם יש לחץ מידי מהקבוצה היריבה, השוער יכול לבחור להחזיק בדסקית (לשנייה או יותר, עם שיקול דעתו של השופט) כדי להפסיק את המשחק לעימות. אם שוער יחזיק בדסקית זמן רב מדי ללא כל לחץ, הוא עשוי להיות נתון לעונש של 2 דקות בשל עיכוב במשחק. לאחרונה, ב-NHL וב-AHL, השוערים הוגבלו לגבי היכן הם יכולים לשחק בדסקית מאחורי השער.
הציוד, הטכניקות והמיומנויות של השוערים התפתחו במהלך השנים, ומשפרים באופן דרמטי את היעילות שלהם ומשנים את הדינמיקה של המשחק. שוערים הוסיפו מסכות, ריפודים ארוכים יותר והם גדולים יותר פיזית. קן דריידן קרא לרשתות גדולות יותר כדי להתמודד עם יעילותן.[20]
מילון מונחים וטכניקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משחק בזווית: השיטה שבה, על ידי מצב בקו ישיר בין הדסקית (לא החובט) לשער, שוער מכסה יותר מהשער ממה שהיה יכול אחרת, ולעיתים קרובות "גולש" לאט, ישירות לכיוון וסגירה של החובט היריב כדי לחסום יותר אזורים מהשער. שניים משוערי הזווית הבולטים בשנות ה-70 היו ז'יל ז'ילבר וברני פראן.
- חוסם: החוסם הוא ציוד מלבני עם כפפה להחזיק את המקל. החוסם מולבש בעיקר על היד הדומיננטית של השוער. החוסם מגן על אזור מפרק היד וניתן להשתמש בו כדי לכוון חבטות הרחק מהשער. החוסם צריך להיות ממוקם לצדו, ובגובה המאפשר למקל השוער להישאר שטוח על הקרח בעודו בעמדתו המוכנה.
- לוכד: לעיתים קרובות מכונה בפשטות "הכפפה" של השוער, כפפת התפיסה של השוער עוצבה במקור באותה צורה כמו כפפת בייסבול. זה התפתח לציוד מאוד ספציפי שנועד במיוחד לתפיסת הדסקית. חלק מהשינויים המשמעותיים יותר הם השימוש ב"רשת מחרוזת" בכיס הלוכד וההגנה המהותית לכף היד ומפרק היד. הכיס הוא האזור שבין האגודל והאצבע הראשונה של הכפפה והוא המקום שבו רוב השוערים מנסים לתפוס את הדסקית; תפיסה בכיס מפחיתה את הסיכוי לנפילת ריבאונד מהכפפה. רוחבו של הלוכד לא יהיה יותר מ-18 אינץ'. ניתן להחזיק את הלוכד במגוון תנוחות בהתאם לנוחותו של השוער, אך המגמה בקרב שוערים צעירים היא להחזיק את הכפפה כשכף היד פונה לעבר החובט, במקום תנוחת "לחיצת יד" שהייתה פופולרית בעבר. חלק ה"צ'יטר" של הכפפה הוא החלק של הכפפה בחלק החיצוני של האגודל והחלק המכסה את פרק כף היד של השוער.
- הצלת פרפר: הצלה תוך שימוש בטכניקת הפרפר שבה השוער מוריד את ברכיו אל הקרח ומפזר את רגליו לצדדים תוך שמירה על המקל על הקרח בין רגליו כדי לכסות את חמש הגומות עם ידיו על אחת מהן. צד גופם מעל כל כרית רגל. עבור רוב השוערים המודרניים, סגנון הפרפר הוא טכניקת ברירת המחדל שסביבה נבנה שאר המשחק שלהם, שכן הוא עוצר תאורטית כל חבטה לאורך הקרח ומספק כיסוי שער אופטימלי.
- גלישת פרפר: טכניקה שבה השוער זז לרוחב על ידי דחיפה עם רגל אחת והחלקה עם הברך של הרגל השנייה על הקרח. לאחר השלמת הדחיפה, הברך של הרגל הדוחפת יורדת בחזרה אל הקרח כדי לחזור למצב הפרפר למשך שארית ההחלקה. טכניקה זו מאפשרת תנועה לרוחב תוך מזעור הזדמנויות לדסקיות להחליק מתחת לשוער על ידי שמירה על כרית רגל אחת לפחות משוטחת על הקרח לאורך כל הדרך.
- גלגול האשק: גלגול האשק הוא תמרון ייאוש על שמו של השוער הצ'כי דומיניק האשק. בעמידת עם כרית הרגל המוערמת, החלק התחתון של השער מוגן היטב, אך השליש העליון פתוח לחלוטין. במאמץ אחרון לחסום חבטה גבוהה הנכנסת, השוער יכול להתגלגל מסביב לגבו העליון, להניף את כריות רגליו לאוויר ולערום אותן בצד השני. אם העיתוי נכון, השוער עשוי להרים את רגלו בדיוק בזמן כדי לבצע הצלה מוצלחת.
- גומות אחת עד חמש: כאשר שוער עומד ברשת במצב מוכן, ישנם שבעה אזורים פתוחים שעל השוער לכסות.[21] ואלו הם:
- צד כפפה, גבוה: אזור זה מוגדר על ידי הזרוע והלוכד של השוער בחלק התחתון, המסכה מבפנים, והקורה והחלק העליון של השער מבחוץ.
- צד כפפה, נמוך: אזור זה מוגדר על ידי הזרוע והלוכד של השוער בחלק העליון, הקרח בחלק התחתון, ומחוץ לקורת השער. במהלך סגנון הצלת פרפר, אזור זה סגור לחלוטין והלוכד בדרך כלל מוערם על גבי כרית הרגל כאשר הרגל פתוחה לרוחב כדי לכסות את הקורה.
- צד מקל, גבוה: אזור זה מוגדר על ידי קורת השער, החלק העליון של השער, והחוסם והזרוע של השוער. החצי העליון של מקל השוער מוחזק באזור זה, אך זה לא נפוץ כדרך לעצור את הדסקית.
- צד מקל, נמוך: זהו החצי התחתון בצד המקל, והוא מוגדר על ידי החוסם והזרוע, הקרח והקורה החיצונית של השער. במהלך הצלת פרפר אזור זה אף מכוסה על ידי מגן הרגל כאשר החוסם מוערם למעלה כדי להגן מפני חבטות נמוכות. כאשר שוער עומד, המשוט של מקלו משומש כדי לכסות אזור זה ולהסיט את הדסקית הרחק מהשער.
- 'גומה מספר חמש': האזור החמישי והאחרון נמצא בין מגיני הרגליים של השוער ומחליקיו. אזור זה מוגן על ידי להב המקל כל הזמן, והאזור סגור על ידי מגן הרגל כאשר השוער במצב פרפר.
- 'גומה מספר שש ושבע': הגומות במקום שש ושבע הן שני מונחים חדשים הקשורים אחד לשני ואלו האזורים שמתחת או מעל זרועות השוער. שוערים שמחזיקים את הלוכד שלהם גבוה או חוסם רחוק לכיוון גופם נחשבים שיש להם את גומות שש ושבע.
- 'גומה מספר שש (סלנג)': הגומה השישית משמשת גם כן כמונח בסלנג וגם כאשר הצלה בוצעה, אך הדסקית נכנסת לתוך השער ונחשב כשער. המונח משומש כאשר השוער אינו בטוח כיצד הדסקית הצליחה לעבור אותו.
- מגיני רגליים: מולבשות על רגלי השוער כדי להגן על הרגליים ולעזור לעצור חבטות. חוקי ה-NHL הנוכחיים הפחיתו את רוחב מגן הרגליים ל-11 אינץ' (280 מ"מ); הגובה הכולל מוגבל בהתאם לאדם באופן פרופורציונלי. מגיני הרגליים מגיעים בדרך כלל כשלושה סנטימטרים מעל הברך. בשל הפופולריות של סגנון הפרפר, מגיני רגליים מודרניים בנויים כעת עם 'משטח נחיתה' שיושב שטוח על הקרח במהלך טכניקת הפרפר ומאפשר ל'פנים' של המגן לפנות החוצה ולהציע את מירב ההגנה לשוער תוך הצגת משטח החסימה הגדול ביותר האפשרי לחובט.
- בעיטת הצלה: כל הצלה נעשית על ידי מגן הרגל. בעיטת הצלה מתייחסת לרוב להצלה שבה השוער בועט ברגל שלו כלפי חוץ כדי לחסום את הדסקית ו/או כדי להפנות את הדסקית בצורה יעילה יותר למיקום הרצוי.
- תנוחה: הזווית שנוצרת בין הידית (המשוט) של מקל שוער לבין הלהב. ככל שתנוחה גבוהה יותר, כך המקל דומה יותר לאות הגדולה L. מספר תנוחה גבוה יותר של 15+ הוא באופן מסורתי עבור שוערים שנוטים לעמוד יותר בעמדה שלהם; מספר תנוחה נמוך יותר של 11 או 12 הוא עבור שוערים שמשחקים יותר בסגנון פרפר למטה על הקרח לעיתים קרובות יותר.
- מסכה: כיסוי מגן הראש שחובשים שוערים. השוער הראשון שחבש מסיכה בליגת ההוקי הלאומית היה קלינט בנדיקט ב-1930 שלבש צורה גסה עשויה עור.[22] בנובמבר 1959, ז'אק פלאנט, חבש מסכת פיברגלס מתוצרת עצמית לאחר שספג חבטה מניו יורק ריינג'רס בפניו. בעקבותיו, שוערים ברחבי העולם החלו לחבוש כיסויי ראש מגינים, וזוהי כעת חובה. מסכות התפתחו מהסגנון שהציג פלאנט, לסגנון הקסדה/"כלוב הציפורים" המיוחד של השחקנים הידועים ולדיסלב טרטיאק וכריס אוזגוד, לקסדה ההיברידית המודרנית, העשויה מחומרים מתקדמים כמו סיבי פחמן או קוולאר, הגוברת בבטיחות ככל שחלף הזמן. במיוחד ברמות גבוהות יותר של הוקי, שוערים רבים צובעים את המסכות שלהם כדי לייצג את הצבעים/התמונות של הקבוצה שלהם, ציוני דרך בעיר שבה הם משחקים או תחומי עניין/כינויים אישיים. דוגמאות לכך כוללות את מסכת פסל החירות של מייק ריכטר, הנשר של אד בלפור על המסכה שלו (כינוי אדי הנשר), ראיין מילר שמציג את המילים "מאט מן" על מסכותיו לכבוד בן דודו המנוח, וקרייג אנדרסון כיבד את שירות מועצת המנהלים של מוזיאון הקורבט הלאומי של אביו (כרוכב קורבט לשעבר) בכך שנראה שברולט קורבט על המסכות שלו.
- משוט: החלק העבה של מקל השוער, ואין לבלבל בין זה ללהב. האורך מרבי של המשוט הוא 26 אינץ' (660 מ"מ) ב-NHL. הלהב הוא החלק של המקל שאמור להישאר שטוח על הקרח, בהשוואה למשוט.
- חתירה כלפי מטה: סוג של עמידה של השוער כאשר המשחק מגיע מהפינה לקדמת השער ומוביל הדסקית נושא את הדסקית מול השער ומחפש להבקיע. כאן השוער מניח את המקל על הקרקע, במקביל לקרח, כשהרגל הכי רחוקה מהקורה למטה והשנייה למעלה ומוכנה לדחוף. זה עובד היטב נגד הסתערויות זוויתיות או ועטיפות שבו המחליק היה בדרך כלל מחליק מצד השוער. למחליק יש אמנם את החלק העליון של השער לחבוט עליו, אך קשה להרים את הדסקית מעל השוער מקרוב. עמדת ההנעה מטה יעילה גם נגד מסירות נמוכות מאחורי השער לשחקנים המחפשים להבקיע מאזור השער.
- תיקול דחיפה: כאשר השוער רוצה לתקוע את הדסקית הרחק משחקן יריב, הוא מחליק במהירות את ידו במעלה המקל, ודוחף קדימה לעבר הדסקית. תיקול דחיפה שבוצע בצורה לא נכונה נחשב למסוכן; השוער עלול להחמיץ, ומוביל הדסקית יישאר עם שער לא מוגן. במצבים קשים, ניתן להשתמש בדקירה מהירה וחזקה.
- פרו-תעופה: סגנון המשחק הזה נגזר מסגנון הפרפר, אם כי רובם יטענו שזהו לא יותר ממונח שיווקי. עיצוב מגן הרגל הנוכחי מאפשר שהפנים המלאים של המגן יהיו מאונכים לקרח, ולמקסם את שטח החסימה. כמעט כל השוערים המודרניים משחקים בסגנון זה. העמדה רחבה מאוד ונמוכה כדי למקסם את כמות הגוף שחוסם את השער. רבים מהשוערים הגדולים של היום אימצו את הטכניקה הזו. זה מאלץ את החובט להוריד את הדסקית מהקרח כדי להבקיע. החיסרון של עמדה זו הוא שקשה מאוד לנוע במהירות. המשתמשים היעילים יותר בסגנון זה כוללים את הנריק לונדקוויסט מהניו יורק ריינג'רס, ג'ונתן קוויק מהלוס אנג'לס קינגס ורוברטו לואונגו מהפלורידה פנתרס. זה עדיין נחשב לתנועת פרפר, שכן המכניקה של ביצוע השמירה זהה, אולם העיצוב של מגן הרגל הוא שמשיג את הסיבוב הזה יותר מכל.
- צילום מסך: צילומי מסך הם חבטות שאינן נראות, שבהן השוער לא יכול למצוא את מיקום הדסקית. שוערים לא צריכים לצפות או לנחש מתי ואיפה הדסקית תפגע. בצילום המסך, שחקן אחר (בדרך כלל יריב, אך לפעמים חברו לקבוצה של השוער עצמו) עומד בין החובט לשוער, ומטשטש את ראייתו של השוער לגבי החבטה. בצילום מסך, השוער חייב לעשות כל מה שאפשר כדי לנסות לראות את החבטה, מכיוון שלצניחה לעמדת הפרפר ולהוציא את הכפפה החוצה לשמע קול חבטה זה לא הרעיון הטוב ביותר במשחק המודרני. כמה שוערים, כמו אד בלפור או רון הקסטול, הגיעו עד (לא חוקי) למצב שחבטו לשחקנים בראש או לפצוע את רגליהם.
- דשדוש: מונח זה עשוי להתייחס לשתי טכניקות שונות: גרירה בעמידה היא טכניקה שבה שוער, בעמדת עמידה, דוחף עם מחליק אחד ומחליק עם השני תוך שמירה על שתי המחליקיים מופנות קדימה כדי לבצע תנועות צדדיות קטנות. דשדוש פרפר הוא טכניקה שבה שוער בתנוחת פרפר מבצע דחיפות קטנות באמצעות הברכיים כדי לבצע תנועות צדדיות קטנות מאוד מבלי לפגוע בכיסוי השער של הפרפר.
- הצלת מחליקיים: הצלה שנעשתה על ידי מחליקי השוער. השוער מחליט לאיזה כיוון הריבאונד צריך לנסוע, ומסובב את המחליקיים שלו לכיוון זה. לאחר מכן, הוא מכופף את הרגל השנייה, דוחף לכיוון הדסקית עם הרגל הכפופה, כשהברך הכפופה צונחת אל הקרח. מהלך זה משמש לעיתים רחוקות מאז ששיטת הפרפר הפכה לפופולרית. האפקטיביות של שמירה על החלקה מוגבלת יותר בגלל הקושי לכוון דסקית בהשוואה לשימוש במקל, חוסם או מגן הרגליים.
- החלקה: סברה מוטעית נפוצה היא שהשוער יכול להסתדר עם החלקה מספקת בלבד, ולעיתים קרובות שחקנים צעירים מוצבים בשער בגלל ההחלקה הגרועה שלהם. למעשה, השוער חייב להיות אחד המחליקים הטכניים הטובים ביותר בקבוצה, ועליו להיות מסוגל לעמוד בקצב המהלכים של כל מחליק בקבוצות יריבות. בפרט, שוערים חייבים להיות מיומנים בהחלקה לרוחב ובסיבוב מהיר. שוערים חייבים גם להיות בעלי חוזק רגליים יוצא דופן ויכולת תנועה טובה למקרים גורליים.
- החלקת מגן רגל מוערם: כאשר שוער נמצא על הזווית, לעיתים קרובות מסירה פתאומית קרובה לשער תשאיר את השער ללא שמירה יחסית. הערמת המגינים היא מהלך נואש שבו השוער מחליק את רגליו בתחילה, כאשר הרגליים ביחד (וכתוצאה מכך, "מוערמות") על פני הרחבה, בניסיון לכסות כמה שיותר מקום.
- עמידה: בעמידה נכונה, לשוער יש משקל על כריות הרגליים, הלוכד והחוסם ממש מעל גובה הברך ומעט בחוץ מקדימה כך שניתן לראות אותם בראייה ההיקפית של השוער, והמקל שטוח על הקרח. העמידה צריכה להיות מותאמת גם לסגנון ולנוחות של השוער.
- מקל: המקל, שנאחז על ידי השוער ביד החוסמת שלו, להב המקל צריך להישאר שטוח על הקרח. שימו לב לתנוחה של מקל חדש. תנוחה גבוהה תאלץ שוער לשחק על העקבים, ומפחיתה את איזונו, בעוד שתנוחה נמוכה מציבה את השוער נמוך יותר על הקרח, ועשויה להשפיע על הצלות גבוהות.
- הצלה במקל: הצלה שנעשית על ידי מקל השוער. בהצלות כאלו, השוער אינו צריך להחזיק בחוזקה את המקל, ובמקום זאת לאפשר ברגע פגיעת החבטה לדחוף את המקל בחזרה לכיוון המחליקיים או מגיני הרגליים ובכך להגן מפני המכה.
- עומד על הראש: זהו מונח לתיאור ביצועים יוצאי דופן של שוער הוקי קרח בפרק זמן קצר. לעיתים קרובות כאשר שוער משחרר ריבאונד, היריבה מהר מאוד חובטת שוב, והשוער צריך לבצע הצלה מהירה. שוער נופל על הצד שלו ו"מערים את המגינים" ונראה שהוא כמעט עומד על הראש. ייתכן שהמונח נגזר לאחר שנשיא ה-NHL פרנק קאלדר, רמז לשינוי הכללים מ-1918 ואפשר לשוערים לעזוב את רגליהם כדי לבצע הצלה, והעיר, "מבחינתי, הם יכולים לעמוד על הראש."[23]
- שילוש: "שילוש" הוא שיטה לתנועה פנימה והחוצה מרחבת השער, המשמשת לעיתים קרובות ב"משחק זווית". משמש לרוב בהקמה לפני כניסת הדסקית לאזור השוער, במיוחד כדי "לחתוך את הזווית". טכניקה זו מושגת על ידי הפניית שתי הבהונות של המחליקיים פנימה או החוצה ומאפשרת למחליקיים להיפרד, ואז משיכת המחליקיים חזרה יחד כדי לעצור, כל זאת מבלי שהמחליקיים יעזבו את פני הקרח. הצבעה של אצבעות הרגליים פנימה גורמת לתנועה לאחור והפנייתן כלפי חוץ גורמת לתנועה קדימה.
- דחיפת T: טכניקה המשמשת שוערים כדי לנוע מרחקים גדולים יותר לרוחב ממה שניתן להשיג על ידי דשדוש. השוער מכוון מחליק אחד לכיוון הנסיעה הרצוי, מסובב את גופו במידת הצורך, ולאחר מכן משתמש במחליק השני כדי לדחוף את עצמו לכיוון זה. השם "דחיפת T" מגיע מהאופן שבו במהלך הדחיפה, המחליקיים מאונכים זה לזה ויוצרים צורת T.
סגנונות משחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]סגנון העמידה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סגנון המשחק העתיק ביותר הוא סגנון העמידה. בסגנון זה, השוערים צריכים לעצור את הדסקית ממצב עמידה, לא לרדת. השוערים עשויים להתכופף כדי לעצור את הדסקית בפלג גופם העליון או לבעוט בה. הצלות כאלה שנעשו על ידי בעיטה ידועות כבעיטות הצלה או הצלות מחליקיים. הם יכולים גם פשוט להשתמש במקל שלהם כדי לעצור אותה, המכונה הצלת מקל. זה היה הסגנון שנראה בתחילת ה-NHL והיה בשימוש הנפוץ ביותר עד תחילת שנות ה-60. אחד השוערים היותר בולטים שנראה לאחרונה משתמש בסגנון זה היה ביל רנפורד, אבל רוב השוערים מעשורים מוקדמים יותר כמו ז'אק פלאנט נחשבו לשוערי עמידה טהורים.
כפי שהשם מרמז, סגנון העמידה מתייחס לסגנון של שוער שבו השוער מבצע את רוב ההצלות בעמידה. סגנון זה אינו פופולרי בעידן המודרני, כאשר רוב השוערים העכשוויים עוברים לסגנון הפרפר ולסגנון ההיברידי. סגנון העמידה מנוגד לסגנון הפרפר, שבו שוערים מגנים על השער מפני חבטות נכנסות על ידי צניחה על הברכיים והסטת רגליהם החוצה.
היתרון של סגנון העמידה הוא בתנועתיות המתמשכת של השוער באמצע הצלה. בזמן עמידה, שוער עומד יכול להישאר מרובע לדסקית ולהתאים את מיקומו כדי להבטיח שהוא מכסה כמה שיותר מהשער בכל עת. השוער נמצא גם בעמדה טובה יותר לעצור דסקיות שעפות לעבר החלק העליון של השער.
החיסרון העיקרי של סגנון העמידה לעומת זאת, הוא רגישות לחבטות הנעות לאורך החצי התחתון של השער. אחוז גדול יותר של חבטות מתרחש בחלק התחתון של השער, ושוער שמשתמש בסגנון הפרפר מכסה חלק גדול יותר מהשטח הזה. אם יש מסך, לעומת זאת, שוער עומד בדרך כלל נמצא בעמדה טובה יותר לראות חבטת הצלפה.
סגנון הפרפר
[עריכת קוד מקור | עריכה]סגנון נוסף הוא ה"פרפר", שבו שוערים יורדים על שתי מגיני הרגליים כשהבהונות מצביעות כלפי חוץ והחלק העליון של המגינים שלהם נפגשים באמצע, ובכך סוגרים את חמשת הגומות. זה גורם ל"קיר" של מגינים ללא חורים, המוריד את הסיכוי להכנסת חבטות בזווית נמוכה. שוערים אלה מסתמכים על תזמון ומיקום. המחדשים המוקדמים של הסגנון הזה היו השוערים הגדולים גלן הול וטוני אספוזיטו ששיחקו בשנות ה-50-60 וה-70-80, בהתאמה. הול נחשב בין הראשונים שהשתמשו בסגנון הזה, וגם לו וגם לאספוזיטו הייתה הצלחה אדירה עימו. השוער המצליח ביותר שאימץ את הסגנון הזה היה פטריק רואה, בעל 550 ניצחונות בקריירה ב-NHL. זהו הסגנון הנפוץ ביותר ב-NHL כיום. שוערי "פרפר" פיתחו שיטות של החלקה בעמדת "פרפר" על מנת להסתובב במהירות במצבים חד-פעמיים. ככל שגודל המגינים גדל, הוא הפך לסגנון בולט יותר אצל שוערים ועדיין מתפתח.
סגנון היברידי
[עריכת קוד מקור | עריכה]סגנון זה הוא שילוב של סגנון עמידה וגם פרפר, כאשר השוער מסתמך בעיקר על תגובה, בחירת הצלה ומיקום כדי לבצע הצלות. שוערים היברידיים בדרך כלל ישלטו בריבאונדים היטב, יסיטו חבטות נמוכות עם המקלות שלהם, ישתמשו בסגנון הפרפר, ובדרך כלל אינם צפויים כמו שוערים שמסתמכים בכבדות על הפרפר כבחירת הצלה. לרוב השוערים אין סגנון ספציפי ומיוחד, אלא פשוט נוטים להעדיף עמידה או פרפר על פני האחר. אם לשחקן אין העדפות כלשהן, הוא נחשב כשוער היברידי. כל שוערי ה-NHL המודרניים משתמשים בדרך כלל בצורה כלשהי בסגנון הזה. כמה שוערים טובים בסגנון זה הם ראיין מילר, ירוסלב האלאק, ג'ימי הווארד, טוקה ראסק, קרי פרייס, יבגני נבוקוב ומרטן ברודר.
מצבי שער ריק
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדרך כלל, השוער משחק בתוך או בסמוך לרחבת השער כל המשחק. עם זאת, קבוצות רשאיות להוציא את השוער באופן חוקי על ידי החלפת מחליק רגיל והורדת השוער מהקרח. קבוצה שמשחקת זמנית ללא שוער משחקת עם שער ריק. מצב זה נותן לקבוצה תוקף נוסף, אבל בסיכון משמעותי - אם הקבוצה היריבה תשיג שליטה בדסקית, היא עשויה להבקיע בקלות שער. עם זאת, חובטים שמנסים להבקיע שער ריק מהצד הנגדי של הקו האדום הם נקראים לאייסינג אם הם מחטיאים את השער. ישנם שני מצבים נפוצים שבהם שוער יוצא בדרך כלל, וכן שני מצבים פחות שכיחים:
- 1. לקבוצה היריבה יש עונש מושהה נגדם
- הקבוצה המגינה תוציא את שוערה בשביל תוקף נוסף, אם היא שולטת בדסקית. זהו מקרה בטוח מכיוון שברגע ששחקן מהקבוצה שעומדת להעינש ייגע בדסקית, השריקה תשרק והקבוצה לא תוכל להבקיע שער ריק. זה למעשה מגדיל את החיסרון של איש אחד מעבר לזמן העונש הסטנדרטי. עם זאת, ייתכן שקבוצה תבקיע בטעות לשער הריק שלה.
- 2. קבוצה זקוקה לשער כדי למנוע הפסד (בדקות האחרונות של המשחק)
- יתרון השש על חמש הוא סיכון מאוד גדול, מכיוון שבמידה והקבוצה היריבה משתלטת על הדסקית, היא תוכל להבקיע שער ריק. לעיתים אם קבוצה נמצאת בדקה האחרונה של המשחק, ויש לה יתרון משחק כוח, היא עשויה להוציא את שוערה לטובת יתרון של שש על ארבע או אף שש על שלוש שחקנים.
- 3. בשניות האחרונות של שליש במהלך עימות באזור ההתקפה
- כיוון שלקבוצה המגינה ככל הנראה לא יהיה מספיק זמן להתחיל התקפה גם אם היא תזכה בעימות, הקבוצה התוקפת עשויה להוציא את השוער כדי להרוויח יתרון של חיסרון מספרי.
- 4. בתחרות שלוקחים בחשבון את הפרש השערים, קבוצה עשויה להוציא את השוער עם פרק זמן משמעותי שנותר במאמץ ליצור הפרש שערים מועיל יותר.
- אם הקבוצה יכולה להיות מודחת גם אם היא מנצחת אך עדיין יכולה להתקדם עם הפסד על סמך הפרש שערים, הקבוצה עשויה להחליט שאין לה מה להפסיד על ידי ניסיון להבקיע ביתרון מספרי, בדומה למצב השני.
שער שהובקע כשער ריק אינו נחשב כחבטה או שער נגד השוער שעזב את הקרח בסטטיסטיקה שלו.
שוער גיבוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהוקי קרח מקצועני, שוער הגיבוי ממלא תפקיד קבוצתי חשוב. למרות שמגבה מבלה את רוב המשחקים בישיבה על הספסל, המגבה חייב להיות מוכן לשחק בכל משחק. ניתן לכפות גיבוי לתפקיד בכל עת כדי להקל על השוער הפותח במקרה של פציעה או ביצועים גרועים במשחק. המגבה אף נקרא להתחיל כמה משחקים כדי לתת לשוער הפותח את ההזדמנות לנוח ממשחק במהלך העונה.[24]
פרסי שוער ב-NHL
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גביע וזינה מוענק כל שנה על ידי הליגה לשוער המצטיין של העונה והמצטיין נבחר על ידי מנכ"לי כל קבוצות הליגה מאז עונת 1981-82.
- גביע ויליאם ג'נינגס מוענק כל שנה על ידי הליגה לשוער שספג הכי מעט שערים בממוצע בעונה הרגילה (מינימום 25 משחקים) מאז עונת 1981-82.
- פרס רוג'ר קרוזייר הוענק מעונת 1999-2000 עד עונת 2006-07 על ידי הליגה לשוער האחוז הצלות בממוצע הכי טוב בעונה הרגילה.
- גביע הארט מוענק לשחקן היקר ביותר ב-NHL.
- גביע קאלדר מוענק לרוקי של השנה.
- פרס טד לינדזי מוענק לשחקן המצטיין בעונה הרגילה והבחירה נשפטת על ידי איגוד כתבי ההוקי קרח.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Panchuk, D.; Vickers, J.N. (2006). "Gaze behaviors of goaltenders under spatial–temporal constraints". Human Movement Science. 25 (6): 733–752. doi:10.1016/j.humov.2006.07.001. PMID 17050024.
- ^ Frayne, Ryan J.; Kelleher, Leila K.; Wegscheider, Peter K.; Dickey, James P. (בספטמבר 2015). "Development and Verification of a Protocol to Quantify Hip Joint Kinematics: An Evaluation of Ice Hockey Goaltender Pads on Hip Motion". The American Journal of Sports Medicine. Sage Journals. 43 (9): 2157–2163. doi:10.1177/0363546515588941. PMID 26122387. S2CID 25475421.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 1 2 Daccord, Brian (2009). Hockey Goaltending. Human Kinetics. ISBN 978-0-7360-7427-8.
- ^ "Emergency goalie: The most unusual 1-day job in sports". USA Today. ארכיון מ-מרץ 30, 2018. נבדק ב-מרץ 30, 2018.
- ^ Lapointe, Joe (אפריל 16, 1997). "Time to Drop the Puck On Stanley Cup Season". The New York Times. ארכיון מ-ינואר 8, 2014. נבדק ב-אפריל 24, 2011.
- ^ Lapointe, Joe (מאי 15, 1997). "Flyers' Question: Who Will Start in Goal?". The New York Times. ארכיון מ-מרץ 5, 2016. נבדק ב-אפריל 24, 2011.
- ^ "Boston Bruins at Pittsburgh Penguins - 06/03/2013". NHL.com. ארכיון מ-יוני 9, 2013. נבדק ב-יוני 16, 2015.
- ^ "Remembering Roy's career-changing game". TSN. ספטמבר 11, 2008. אורכב מ-המקור ב-דצמבר 24, 2013. נבדק ב-יוני 16, 2015.
- ^ Diamos, Jason (יוני 3, 1997). "It's Snow As Flyers Switch Goalies". The New York Times. ארכיון מ-ינואר 8, 2014. נבדק ב-אפריל 24, 2011.
- ^ Lapointe, Joe (יוני 8, 1997). "Legion of Brooms: Red Wings' Wait Ends With Sweep". The New York Times. ארכיון מ-ינואר 8, 2014. נבדק ב-אפריל 24, 2011.
- ^ National Hockey League (2021). National Hockey League Official Rules 2023-2024 (PDF) (באנגלית). The National Hockey League. Section 10, Rule 84.2.
However, should that team lose the game during the time in which the goalkeeper has been removed, it would forfeit the automatic point gained in the tie at the end of regulation play, except if the goalkeeper has been removed at the call of a delayed penalty against the other team.
- ^ Traikos, Michael (2024-03-11). "The Morning Take: Wild Risk It All By Pulling Goalie in OT — 'We're Here to Win, Right?'". The Hockey News (באנגלית). נבדק ב-2024-03-30.
- ^ Donnelly, Patrick (2024-03-30). "Marchessault's empty-net goal in overtime lifts Vegas over Wild 2-1". AP News (באנגלית). נבדק ב-2024-03-30.
- ^ "IIHF Rule Book" (PDF). IIHF. ארכיון מ-אוקטובר 2, 2008. נבדק ב-אוקטובר 18, 2008.
- ^ National Hockey League (2007). "National Hockey League Official Rules". Triumph Books. אורכב מ-המקור (PDF) ב-25 בספטמבר 2005. נבדק ב-20 באוקטובר 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Duplacey, James (1996). Diamond, Dan (ed.). The annotated rules of hockey. Lyons & Burford. p. 25. ISBN 1-55821-466-6.
- ^ "2008–10 NCAA Men's and Women's Ice Hockey Rules and Interpretations". Ncaa Ice Hockey Rules. Indianapolis, Indiana: National Collegiate Athletic Association: 178. אוגוסט 2008. ISSN 0735-9195. ארכיון מ-דצמבר 3, 2013.
- ^ Harrison, Doug (יוני 11, 2013). "Early Stanley Cup playoff MVP candidates". CBC News. ארכיון מ-יוני 19, 2013. נבדק ב-אוקטובר 30, 2015.
- ^ Steve Silverman. "Power Ranking the 2013 NHL Conn Smythe Trophy Candidates". Bleacher Report. ארכיון מ-יוני 17, 2015. נבדק ב-יוני 16, 2015.
- ^ Dryden, Ken (15 בפברואר 2021). "Hockey Has a Gigantic-Goalie Problem". The Atlantic. נבדק ב-22 בפברואר 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Korn, Mitch. "A hole is a hole is hole". hockeyplayer.com. ארכיון מ-מאי 24, 2013. נבדק ב-פברואר 12, 2013.
- ^ Custance, Craig. "Fifty years after Plante's breakthrough, goalie mask is about sanity, not toughness". Sporting News. אורכב מ-המקור ב-דצמבר 7, 2009. נבדק ב-אוגוסט 9, 2010.
- ^ The Hockey News: Century Of Hockey, 1st ed. 2000, p. 20 – "As far as I am concerned, they can stand on their head(s). NHL president Frank Calder, announcing goalies can leave their feet to stop a puck"
- ^ Rogers Digital Media. "Net worth: Top 5 NHL backup goalies". Sportsnet.ca. ארכיון מ-ספטמבר 24, 2015. נבדק ב-יוני 16, 2015.
