קרב עבר הירדן השלישי
 | ||||||||||||||
| זירת קרבות בקעת הירדן ועבר הירדן | ||||||||||||||
| מערכה: המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||
| תאריכים | 21 בספטמבר 1918 – 25 בספטמבר 1918 (5 ימים) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני |
קרב עבר הירדן הראשון קרב עבר הירדן השני | |||||||||||||
| קרב אחרי | קרב מגידו | |||||||||||||
| מקום | עבר הירדן | |||||||||||||
| עילה | כיבוש עמאן וניתוק מסילת הברזל החג'אזית | |||||||||||||
| תוצאה | ניצחון לבריטים | |||||||||||||
| ||||||||||||||
._Used_by_the_New_Zealand_Mounted_Rifles_Brigade_-_B02559.jpg)
קרב עבר הירדן השלישי התחולל בעבר הירדן בין 21 בספטמבר ל-28 בספטמבר 1918. הקרב התחולל בין כוחות של חיל המשלוח המצרי EEF של האימפריה הבריטית לכוחות של האימפריה העות'מאנית במסגרת המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, ובמהלכו כבשו הכוחות הבריטים את עמאן. קרב זה היה בין הקרבות הראשונים של המערכה לכיבוש מגידו, צפון ארץ ישראל וסוריה.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפעילות בתקופה שקדמה לקרב עבר הירדן השלישי נחלקה ל-2 תקופות:
- תקופת ההתארגנות שהחלה בדצמבר 1917 (עם כיבוש ירושלים, צליחת הירקון והקמת קו שתי העוג'ות) והסתיימה בספטמבר 1917 (עם תחילת מערכת מגידו).
- המערכה על מגידו וצפון הארץ שהחלה ב-19 בספטמבר 1918.
תקופת ההתארגנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופה זו התבצעו הפעילויות הבאות:
- חילופי כוחות: בתחילת 1918 חתמה רוסיה על חוזה ברסט-ליטובסק לסיום לוחמה עם גרמניה דבר שהגביר את חששות הפיקוד הבריטי מהפניית כל הכוחות הגרמנים לחזית המערבית. לכן החליט הצבא הבריטי להעדיף חזית זו על חשבון המערכה במזרח התיכון ובהתאם לכך נשלחו יחידות בריטיות לצרפת ובמקומן הובאו ארצה יחידות הודיות מחזית צרפת וממסופוטמיה.
- ארגון הכוחות: הפיקוד הבריטי בארץ ערך שינויים ארגוניים משמעותיים בקורפוסים, בדיוויזיות ובבריגדות
- אימון הכוחות: חלק גדול מהיחידות ההודיות שהגיעו ארצה היו חסרות ניסיון ונדרש זמן ארוך לאמן אותם
- קיצור קווי האספקה והשלמת ציוד: עקב ההתקדמות המהירה, של הכוחות הבריטים, מבאר שבע לירושלים והירקון, התארכו קווי האספקה[1] והבריטים ניצלו את החודשים האלו להזיז את היחידות הלוגיסטיות צפונה ולצייד את הכוחות הלוחמים.
- הקרבות באגף המזרחי: במהלך כל התקופה פעלו הכוחות הבריטים לחזק את האגף המזרחי של קו שתי העוג'ות. תהליך זה החל בכיבוש יריחו (פברואר 1918),המשיך בהרחבת האחיזה בעמק הירדן ובניסיונות כיבוש עבר הירדן (קרב עבר הירדן הראשון במרץ 1918 וקרב עבר הירדן השני באפריל-מאי 1918). בסופה של התקופה נכשלו הבריטים לבסס אחיזה משמעותית בעבר הירדן (למעט 3 ראשי גשר) אבל הצליחו להרחיב אחיזתם בצידו המערבי של הירדן, לחזק שם את כוחם ולשפר את מוכנותם למערכה צפונה.
פריצת המערכה על מגידו וצפון הארץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתאריך 19 בספטמבר החלה תנועת הכוחות הבריטים מקו שתי העוג'ות:
- הקורפוס ה-20 התקדם צפונה, על גב הרי השומרון, לכוון שכם אל מול הארמייה ה-7 הטורקית.
- הקורפוס ה-21 יצא מאזור ארסוף לכוון צפון-מזרח לכוון סבסטיה שבשומרון אל מול הארמייה ה-8 הטורקית
- קורפוס המדבר הרכוב התקדם לאורך מישור החוף לכוון ואדי עארה, מגידו ועפולה, נצרת ובית שאן. יעדי הקורפוס הושגו ב-20 בספטמבר ויחידותיו נערכו לחסום, מצד אחד, את הכוחות הנסוגים של הארמיות ה-7 וה-8 הטורקיות משכם ומטולכרם ומצד שני להדוף התקפות נגד מצפון.
מטרות הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]מטרותיו של קרב עבר הירדן השלישי היו כדלקמן:
- חסימת הדרך היורדת משכם לגשר דמיה כדי למנוע מכוחות של הארמייה ה-7 הטורקית לסגת מגב הרי השומרון לכוון הגדה המזרחית של הירדן.
- כיבוש עמאן ותקיעת טריז בין הכוחות הטורקים שברחו מעמאן צפונה והכוחות שנסוגו ממען לכוון עמאן.
הכוחות הלוחמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכוחות הבריטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות העברת רוב קורפוס המדבר הרכוב לחזית המערבית מונה, ב-5 בספטמבר, מייג'ור גנרל אדוארד צ'ייטור לפקד על בקעת הירדן. במסגרת רה-ארגון של הכוחות תחת פיקודו הקים את "כח צ'ייטור" שכלל את היחידות הבאות:
- דיוויזיית הרגלים הרכובים אנזא"ק שכללה 2 בריגדות רכובות אוסטרליות ובריגדה רכובה ניו זילנדית וכן את הבטליונים ה-38 וה-39 של הגדודים העבריים.
- הבריגדה ההודית ה-20.
- 2 בטליונים מרגימנט האיים הקריבים.
- 4 סוללות ארטילריה.
הכוחות הטורקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כ-8,000 חיילים, טורקים וגרמנים, נערכו להגן על עמאן והדרך אליה (מתוכם כ-6000 מחייל הרגלים ו-2000 פרשים) בכוחות הבאים:
- הארמייה ה-4 בעמאן, בפיקודו של כמאל פשה, כללה 2 קורפוסים:
- הקורפוס ה-8 שנפרס משני צידי הירדן ובמעלה הדרכים לכוון עמאן
- הקורפוס ה-2 שהגן על מסילת הרכבת החיג'אזית כשעיקר הקורפוס שהה באזור מען מדרום לעמאן.
- הדיוויזיה ה-53 (מהארמייה ה-7, הפרוסה בהרי יהודה) הגנה על גשר דמיה.
השלבים המקדימים
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל מ-19 בספטמבר (אז החלה פריצת הכוחות הבריטים צפונה בגזרת ים תיכון וגזרת הרי יהודה) פעלו היחידות הבריטיות של כח צ'ייטור לאורך הגדה המערבית של הירדן כדי למנוע התערבות של הארמייה ה-4 הטורקית בקרבות שממערב לירדן ולפלס דרך לכוון גשר דמיה על מנת לחסום בריחה של חיילי הארמיות ה-7 וה-8 מזרחה. עיקר ההתנגשויות היו על הרכסים ממזרח לאום שורט שם השתלטו הכוחות הבריטים על נקודות מפתח ואיפשרו את ההתקדמות לגשר דמיה.
מהלכי הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ב-22 בספטמבר פעלו הכוחות הבריטים ב-3 ראשי חץ לכיבוש מעברים על הירדן:
- הבריגדה הניו זילנדית (של דיוויזיית הרגלים הרכובים אנזא"ק) בסיוע בטליון מהאיים הקריבים, נעה צפונה, על הגדה המערבית של בקעת הירדן, כבשה את גשר דמיה והשתלטה על הכביש משכם. פעילות זו הביאה לבלימה ושבי של הדיוויזיה ה-53 (מהארמייה ה-7 הטורקית) שנסוגה משכם.
- הגדוד ה-38 של הגדודים העבריים כבש את מעבר הירדן באום שורט.
- כוחות שכללו בטליון מהאיים הקריבים ורגימנט רכוב מדיביזיית אנזא"ק כבשו את מעבר הירדן במאפיד ג'וזל (בין א-דמיה ואום שורט).
- ב-23 בספטמבר החלה התנועה של הכוחות הבריטים מזרחה על מורדות הרי מואב:
- הבריגדה הרכובה הניו זילנדית (מדיוויזיית הרגלים הרכובים אנזא"ק) חצתה את גשר דמיה[2] לכוון א-סאלט. לאחר קרבות נגד עמדות מבוצרות של הטורקים כבשה הבריגדה את העיר בשעות אחר הצהריים.
- הבריגדה הרכובה ה-1 (מדיוויזיית הרגלים הרכובים אנזא"ק) חצתה את הירדן במעבר אום שורט והתקדמו גם הם לכוון א-סאלט. כוחות הבריגדה ה-1 נכנסו לעיר בחצות הלילה.
- הבריגדה הרכובה ה-2 (מדיוויזיית הרגלים הרכובים אנזא"ק) והבריגדה ההודית ה-20 (בחיזוק של מקלעים רבים)[3] חצו את גשר גורנייה (גשר אלנבי) והתקדמו מזרחה כשהכוחות המתנייעים נעו ישירות לעיירה בעוד שהכוחות הרכובים עקפו את העיירה מדרום.
- הגדודים העבריים ה-38 וה-39 התקדמו בעקבות הבריגדה ההודית ה-20 לכוון שונת נימרין.
- סיוע אווירי תקף שיירות נסוגות של טורקים בין א-סאלט ועמאן.
- במהלך 24 בספטמבר השלימו הכוחות את אחיזתם במורדות הרי מואב ונערכו לכיבוש עמאן.
- הקרב לכיבוש עמאן עצמה החל בשעות הבוקר המוקדמות של 25 בספטמבר על ידי שלוש הבריגדות של דיביזיית אנזא"ק (ה-1, ה-2 וניו זילנד) והושלם בשעות אחר הצהריים. לאחר הכיבוש הסתדרו הבריגדות כדלקמן:
- הבריגדה הרכובה ה-1 הגנה על תחנת הרכבת.
- הבריגדה הרכובה ה-2 הגנה על עמאן ממערב.
- הבריגדה הניו זילנדית הגנה על העיר מדרום.
- הבריגדה ההודית ה-20 נקראה לסייע בהגנה על העיר (אליה היא הגיעה ב-26 בספטמבר).
- ב-26 בספטמבר וב-27 בספטמבר הורחבה פעילות הבריגדות שבעמאן כדלקמן:
- הבריגדה ה-1 נשלחה צפונה להשתלט על מקורות המים של ואדי אל-חמאם ובכך למנוע מהכוחות הטורקים הנסוגים השגת מים. אחד הרגימנטים של הבריגדה כבש את תחנת הרכבת בעיר זרקא (מצפון מזרח לעמאן) ובהמשך כבש את תחנת הרכבת בעיר מפרק (כ-80 ק"מ מצפון לעמאן).
- הבריגדה ה-2, הבריגדה הניו זילנדית והבריגדה ההודית ה-20 נערכו לבלום את הקורפוס ה-2 הטורקי במהלך נסיגתו ממען (ירדן) צפונה[4].
- ב-28 בספטמבר פגשו הכוחות הבריטים את כוחות החלוץ של הקורפוס ה-2 בתחנת הרכבת של זיזה (Al-Jizah) כ-32 ק"מ מדרום לעמאן. במפגש זה הציעו הבריטים לטורקים להיכנע.
- רק ב-29 בספטמבר נכנעו חיילי הקורפוס ה-2 (כ-4,000) למפקד הבריגדה הרכובה ה-2 ליד העיירה זיזה. התנאי של הטורקים לכניעה הייתה הגנה בפני הבדואים (אנשי שבט בני-סאכר) שצרו על הטורקים.
- ב-30 בספטמבר הובלו הטורקים השבויים לעמאן.
תוצאות הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כיבוש עמאן וניתוק הקשר בין מען ודרעא.
- מניעת הגעה של כוחות טורקים מהארמייה ה-4 לתגבר את הכוחות של הארמיות ה-7 וה-8.
- תחילת המרדף אחר הארמייה ה-4 צפונה.
- שבי של כ-11,000 חיילים טורקים (כולל חיילי הקורפוס ה-8 והקורפוס ה-2)
- שלל של כ-60 תותחים, כ-150 מכונות ירייה, כ-120 קטרים וקרונות וכ-140 כלי רכב.
במקביל לפעולות של כוחותיו של צ'ייטור בבקעת הירדן והרי מואב להסגת הכוחות צפונה, כבשו כוחות של קורפוס המדבר הרכוב את בייסן עד 22 בספטמבר ובלמו נסיגה של כוחות טורקים מאזור גשר דמיה צפונה ואילצו אותם לסגת מזרחה אל מעבר לירדן.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פילדמרשל ארצ'יבלד פרסיוול ויוול, מסעי המלחמה בארץ ישראל, הוצאת אריאל, 2007. עמודים 195–193
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חלק מהמרכזים הלוגיסטים היו עדיין פרושים בקרבת תעלת סואץ
- ^ הבריגדה השאירה מאחור כוחות להגנה על הגשר וסביבתו
- ^ הניסיון הכושל של הבריטים לכבוש את שונת נימרין בקרב עבר הירדן השני הביא לחיזוק כח זה באש מקלעים
- ^ צ'ייטור הכין את כוחותיו ל-3 חלופות נסיגה של הקורפוס ה-2: דרך עמאן (במרכז), דרך שלוחה של דרב אל-חג' (ממזרח) או דרך בקעת הירדן (ממערב)
