לדלג לתוכן

ניסויים בבעלי חיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
95% מחיות המעבדה הן חולדות ועכברים[1]. בתמונה חולדת מעבדה לבקנית. חיות מעבדה לבקניות מאפשרות מבט בכלי הדם שלהן דרך עיניהן וחוסכות את הצורך בניתוחן

ניסויים בבעלי חיים הם שיטות מחקר ניסוייות המתבצעות בבעלי חיים. ניסויים בבעלי חיים מתבצעים במסגרת מחקרים בביולוגיה, במדעי הרפואה, בפסיכולוגיה, באיכות הסביבה (כולל פיתוח חומרי הדברה, בדיקת יעילותם ורעילותם) ובטכנולוגיה (כולל פיתוח כלי נשק, ניסויים בשימוש בבעלי חיים כאמצעי לחימה), מוצרי ותוספי מזון, קוסמטיקה וחומרי ניקוי. ניסויים בבעלי חיים משמשים בין היתר כאמצעי לביצוע מחקר רפואי בסיסי והבנת תהליכים ביולוגים כלל-מערכתיים אשר לא ניתן לבצע בבני אדם מסיבות מוסריות. ניסויים בבעלי חיים למטרות שאינן רפואיות ובכלל זאת למטרות קוסמטיות אסורים על פי חוק בישראל ובאירופה. קיימות קבוצות המתנגדות לביצוע ניסויים בבעלי חיים מטעמים של אי-יעילות מדעית או מטעמים מוסריים הטוענים לסוגנות.

מאפייני שיטת הניסויים בבעלי חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פוחלץ של אחד הכלבים ששימשו בניסוי של פבלוב. לכלב הושתל נקז זכוכית בבלוטת הרוק.

בעל חיים המשתתף בניסוי עשוי לייצג בניסוי בעלי חיים מהמין הטקסונומי שלו (למשל פרה המשתתפת בניסוי לשיפור תנאי הגידול של הפרות) או להשתתף בו כאורגניזם מודל (למשל עכבר המשתתף בניסוי לחיפוש תרופה לבני-אדם או לפרות). ניסויים המשתמשים ביצור חי אחד כמודל ליצור חי אחר חייבים להיעשות לאחר העלאת טיעון משכנע שעל פיו המודל אכן דומה בתכונות הרלוונטיות למה שהוא מייצג. פעמים רבות טיעון כזה נשען על מחקר קודם, אך יש קבוצה גדולה של מחלות שאינן נחקרות ביצורים חיים כי טרם נמצא להן מודל מתאים.

ניסוי בחיית מודל עשוי להיות פשוט יותר מבחינה טכנית מאשר ניסוי בחיה או באדם שאותם המודל מדמה, ונחשב לאתי יותר מניסויים בבני אדם ובבעלי חיים הנתפסים כבעלי תודעה מפותחת יותר מזו של אורגניזם המודל. ניסוי בשמרים או תולעים, למשל, אינו גורם סבל לבני אדם או לפרות ואינו מונע טיפול רפואי מאנשים בקבוצת הביקורת. מעבר לזאת, להרבה ניסויים בבני אדם קשה למצוא מדגם גדול ומייצג וקשה גם לערוך ניסויים בבני אדם בתנאי מעבדה של ממש, משום שאלו מחייבים שכל המשתתפים בניסוי יתחילו ויסיימו את הניסוי באותו תאריך, שיחיו באותה סביבה, יאכלו אותו מזון ושלא יקבלו שום טיפול רפואי אחר בבעיה הנחקרת.

מהלך הניסוי וגודל המדגם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניסוי בבעלי חיים יש על פי רוב קבוצת ניסוי וקבוצת ביקורת, הדומות ככל האפשר זו לזו בפרמטרים חיצוניים (כגון מין, גיל ומשקל). החוקר משנה ביוזמתו ובאופן דרסטי אצל קבוצת הניסוי גורם אחד הקשור בתופעה הנחקרת, כששאר הגורמים נותרים ללא שינוי. בעקבות זאת, אם נצפה הבדל בין שתי הקבוצות, ניתן לומר שיש סבירות גבוהה שסיבת השוני היא הפעולה שאותה עשה החוקר. ההבדל בין התוצאה הנצפית בין שתי הקבוצות צריך להיות בעל מובהקות סטטיסטית, ולכן הגודל הדרוש לקבוצות תלוי בהבדל שהניסוי צפוי לחולל בהן. אם, למשל, המדד על פיו מוערכת התוצאה הוא משקל החיה, ניתן להשתמש במדגם קטן יותר בניסוי שבו צפוי הבדל משקל ממוצע של חמישים אחוז בין קבוצות, מאשר בניסוי שבו צפוי הבדל משקל של עשרה אחוז.

מיני בעלי החיים שבמעבדות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אורגניזם מודל

מכלל החולייתנים המשמשים כאורגניזם מודל למחקר מדעי, מעל ל-50% הם עכברים. חולייתן המודל השני בתפוצתו הוא החולדה. שאר מני החולייתנים מהווים ביחד כרבע מחולייתני המודל. בניסויים בתחום הביו-רפואי, החולייתן הנפוץ ביותר הוא העכבר[2]. במחקרים הנעשים בפסיכולוגיה, נעשה שימוש רב בחולדות אם כי גם ביונקים רבים אחרים. ניסויים בפסיכולוגיה הנעשים ביונקים אחרים עשויים להיות ניסויים בתפיסה הכוללים ניתוחים עדינים ודורשים יונק עם מוח גדול יותר משל החולדה[3] וניסויים הדורשים יונק שדומה לאדם יותר מאשר החולדה. ניסויים בקופי רזוס נעשים כאשר מבקשים לחקור תכונות או חלקים של מערכת העצבים האנושית שאינם דומים לאילו של המכרסמים. זאת משום שמערכת העצבים של הקופים דומה יותר לזו של האדם. הדבר נכון גם לגבי התנהגות אנושית, למשל, במחקרים רבים על חסכים בהורות הנעשים על גורי קופים שנותקו מאימם[4]ובמחקרים על התנהגות הורית לא נאותה. קופים אף משמשים את המחקרים בנושאים של יחסים חברתיים[5].

נושאי המחקרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסויים בבעלי חיים מתבצעים במסגרת מחקרים בביולוגיה, במדעי הרפואה, בפסיכולוגיה, באיכות הסביבה (כולל פיתוח חומרי הדברה, בדיקת יעילותם ורעילותם) ובטכנולוגיה (כולל פיתוח כלי נשק, ניסויים בשימוש בבעלי חיים כאמצעי לחימה), מוצרי ותוספי מזון, קוסמטיקה (ראו הרחבה בערך על ניסויים בבעלי חיים בתעשיית הקוסמטיקה) וחומרי ניקוי.

מחקרים בהביוריסטים בבעלי חיים נערכים מזה מעל מאה שנים, למטרות שונות כגון בדיקת יכולות קוגניטיביות של בעלי חיים, דרכי התקשרות ביניהם, וכן לצורך הקשה מהתנהגות בעלי חיים להתנהגות אנושית. דוגמה בולטת למחקר שלווה בניסויים הוא מקרה הנס החכם, אשר הוביל לפריצת דרך בהבנת ההתנהגות האנושית והתנהגות בני אדם, וכן קבע סטנדרטים לביצוע ניסויים בכלל ושיטות כגון סמיות כפולה.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

שחזור ניסויים לצורך הוראה ותרגול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימודי רפואה וטרינרית כוללים ניסויים רבים בבעלי חיים בצד תרגול פרוצדורות רפואיות עליהם. ניסויים נעשים גם בלימודי פיזיולוגיה[6], בלימודי אנטומיה, ביולוגיה ועוד.

בישראל, חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים) תשנ"ד-1994, מכיר בחינוך והוראה כאחת המטרות המאפשרות שימוש בבעלי חיים. לצורכי הוראה ותרגול משוחזרים באופן שוטף ניסויים "קלאסיים" בבעלי חיים ממינים טקסונומיים שונים. זאת אף על פי שבחלק מהמקרים ניתן לצפות בסרט המתעד ניסויים שכבר נעשו או לקרוא עליהם במקום לשחזרם.

הביקורת על התקפות המדעית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית הביקורת נגד התקפות הרפואית של ניסויים בבעלי חיים מופנית נגד ניסויים לחיפוש תופעות לוואי של תרופות. במחקרים אלו יש שלב או שלבים של ניסוי בבעלי חיים ואחרי כן שלבים של ניסוי בבני אדם. בניגוד לשאר הניסויים באורגניזם מודל, שבהם בחירת המודל מנומקת היטב, רבים מהניסויים לחיפוש תופעות לוואי של תרופות נערכים בעכברים בלבד מתוך הנחה שמה שרעיל ליונק אחד רעיל על פי רוב גם ליונקים אחרים.

תופעת לוואי של תרופה יכולה להתרחש בדרכים רבות. למשל, תרופה שמועילה כשהיא נקשרת לקולטן מסוים בתאים של רקמה מסוימת, יכולה להזיק כאשר היא נקשרת לאותו קולטן בתאים של רקמה אחרת או כשהיא נקשרת לקולטנים אחרים. אצל שני אורגניזמים מאותו מין טקסונומי, אצל אדם בריא ואדם עם מחלה כרונית מסוימת או אצל שני אורגניזמים ממינים שונים לא יהיו בהכרח אותן תופעות לוואי לאותן תרופות משום שעשוי להיות שוני בין הקולטנים או בין אפשרות חשיפתם לתרופה. לכן, ניסוי לאיתור תופעות לוואי של תרופות בחיית מודל לא רלוונטית עשוי לפסול תרופות מוצלחות בשל ממצא לא תקף על תופעות לוואי חמורות או לאשר ניסויים בבני אדם בתרופה מסוכנת. פתרונות אפשריים לשתי בעיות אלה הן השקעה במחקר לאיתור אורגניזם מודל רלוונטי יותר לבדיקת תופעות לוואי אפשריות לכל תרופה (למשל בעזרת סריקת מאגרי מידע על קולטנים וחשיפתם לתרופות) והשקעה במחקר פתולוגי לבירור רלוונטיות תופעות הלוואי שנתגלו בניסוי.

רופאים ומדענים רבים[7] מודים שניתן למצוא דמיון אנטומי, פיזיולוגי וגנטי בין יונקים ממינים שונים, אך מדגישים את העובדה שיש ביניהם הבדלים, שהחשובים שבהם מתבטאים ברמת התא[8] שהוא החזית המשמעותית ביותר שבה מחלות מתבטאות והמקום בו תרופות אמורות להתמודד עם מחלות אלו. הטענה המרכזית היא שבעלי החיים הנפוצים במעבדות המחקר נבדלים מהאדם בצורה עמוקה ומשמעותית בהרבה, גם ברצפי ה-DNA, וגם בכל הרמות של הבקרה על ביטויים, ולכן לא ניתן להסתמך על ניסויים בבעלי חיים להסקה מדעית על בני אדם.

בהליכי האישור המורכבים של תרופות חדשות לשימוש בבני-אדם, מבוצעת דרך קבע בדיקה ראשונית של רעילות בניסויים בבעלי חיים, לפני שהתרופה עוברת לשלב הניסוי בבני-אדם. סינון ראשוני זה מצליח ללכוד רק חלק מהחומרים המזיקים לבני-אדם. מאידך, ישנן תרופות שידוע כי הן מועילות לאדם, אולם הן גורמות נזקים לבעלי חיים מסוימים.

שיקולי אתיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסויים בבעלי חיים מבוצעים כחלק מן הפעילות המחקרית במדע ובתעשייה ולכן הם אמורים להיות כפופים לכללי האתיקה הנוהגים בקהילות אלה. כללי האתיקה עוסקים בעיקר ביושר מקצועי, בחשיפת הנתונים בפני עמיתים למקצוע ובשמירה על זכויות אנשים ובעלי חיים המשתתפים בניסויים. כתוצאה משאלות שהתעוררו בנושא יחס לבעלי חיים התפתח תחום מדעי בשם ביואתיקה העוסק בהיבטים האתיים של הביולוגיה והרפואה ומכאן גם באתיקה של ניסויים בבעלי חיים. המודעות לנושא האתיקה של הניסוי המדעי עלתה באמצע המאה העשרים בעקבות אירועים שונים כמו משפטי הרופאים הנאצים בנירנברג והמודעות לאתיקה ניסויית בבעלי חיים בפרט עלתה בין היתר בעקבות כתבי פילוסופים כגון פיטר סינגר.

מטרות ניסוי בבעלי חיים עשויות להיות:

  • קידום הידע המדעי באופן כללי.
  • הצלת חיי אדם.
  • מניעת סבל מאנשים שאינם בסכנת חיים.
  • קידום רווחת הציבור, בריאותו ואיכות חייו.
  • דאגה לחייהם, בריאותם ואיכות חייהם של בעלי חיים מבויתים.
  • שמירה על איכות הסביבה וחיות הבר (למשל חיפוש חומרי הדברה שאינם מרעילים את אוכלי הנבלות).
  • מחקר תעשייתי (כולל פיתוח מוצרי מותרות, כגון תכשירי איפור).
  • ניסוי כלי נשק וייעול השימוש בבעלי חיים כאמצעי לחימה (למשל, בלוחמה ימית בעזרת דולפינים מאולפים).

בעלי חיים שעליהם נערך הניסוי חשים בו לרוב סבל גופני, נפשי או שניהם כאחד.

הצדקת סבלם של בעלי חיים בניסוי תלויה, בין השאר, בחשיבות השאלה המחקרית אותה בודק הניסוי. נחיצותו של ניסוי אינה תלויה רק בתחום הכללי בו הוא נעשה, לכן, ניסויים דומים שעונים על שאלות דומות עשויים להיתפס כבעלי חשיבות שונה. לדוגמה, קל יחסית, להצדיק ניסוי הבודק רעילות של תוסף מזון המצוי כבר בשימוש, מאשר להצדיק ניסוי דומה בתוסף מזון שטרם החל שיווקו.

מדרך הטבע, אנשים שונים חלוקים בדעותיהם לגבי נחיצותם של ניסויים שונים. גם האנשים שבוועדה לאישור ניסויים בבעלי חיים עשויים להיות חלוקים בדעותיהם לגבי צדקת הניסוי. הוועדות לאישור ניסויים מדעיים בבעלי חיים קמו כחלק מהשינוי הכללי שחל ברגישות החברה והמחוקקים לזכויותיהם של בעלי חיים במהלך המאה העשרים. שינוי זה מתבטא בתחומים רבים, כגון תנאי המחיה בגני החיות ובהעדפת מוצרים שייצורם אינו מצריך הריגת חיות בר.

כאשר ניסוי צפוי לגרום סבל לבעלי חיים, יש נטייה לחפש במקומו ניסוי הגורם פחות סבל ומספק תוצאות דומות בתקפות מדעית דומה. לעיתים יש לניסוי חלופה שפוטרת את החוקר מהצורך לגרום סבל לבעלי חיים. יש מקרים שבהם החלופות יקרות מדי, מסובכות או לא קיימות. כאשר אין חלופות סבירות נוצרת דילמה מוסרית, משום שלעומת סבלם של בעלי החיים ניצבות מטרות הניסוי. במקרה של דילמה כזו, על ועדת האתיקה לשקול את דרך המשך המחקר. כאשר ועדת האתיקה דנה בדילמה מוסרית כזו, היא יכולה להורות על עריכת פשרה בין תקפותו המדעית של הניסוי לבין מוסריותו (למשל להקטין את מדגם חיות הניסוי גם בהיעדר אפשרות לפצות על כך בשיטות ניתוח סטטיסטיות מתקדמות), להעדיף את ביצוע הניסוי כפי שתוכנן, או להורות על אי ביצוע המחקר.

ההתנגדות לניסויים בקרב הציבור עולה ככל שעולה הדמיון בין בעל החיים המשמש בניסוי לבין בני האדם. גם כאשר מבחינה מדעית טהורה יש עדיפות לעבודה עם אורגניזם מודל דומה לאדם, שיקולים מעשיים מחייבים התפשרות על בעלי חיים קטנים ורחוקים מן האדם. מסיבה זו, מעדיפים לבצע ניסויים בצפרדעים מאשר בעכברים, בעכברים מאשר בכלבים, בכלבים מאשר בקופים, ובקופים מאשר בקופי אדם.

במהלך סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 הונהג כי יש להשיג אישור מוועדת האתיקה לכל ניסוי בחולייתנים וניסויים הגורמים סבל לפרימטים מוגבלים יותר מבעבר.

הסדרת הניסויים בבעלי חיים בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – זכויות ורווחת בעלי חיים בישראל

מקובלים בישראל ניסויים בבעלי חיים בסקטור האקדמי למטרות מחקר רפואי ובמגזר התעשייתי בעיקר בתעשיית הקוסמטיקה ומוצרי הגיינה .

ממחקר ישראלי המשווה בין ישראל לאירופה בנוגע לשימוש בבעלי חיים לניסויים עולה תמונה כי בישראל נעשה שימוש נמוך מהמקובל במדינות מערביות בניסויים בבעלי חיים. בישראל מספר מטרות לשמן נערכים ניסויים בבעלי חיים המנוסחות בחוק קידום המחקר המדעי: קידום הבריאות, מניעת סבל אנושי, בדיקה או ייצור של חומרים או אביזרים חינוך והוראה.

בישראל ובעולם המערבי התפתחו כללים הנחשבים הומאנים לטיפול בחיות מעבדה שלושה אלמנטים בודדים המכונים שלושת ה-R: צמצום השימוש בחיות מעבדה, עידון הניסוי באופן שיסב סבל מינימלי לחיות והחלפת שיטות הניסוי בהדמיית מחשב כשאין חובה להשתמש בבעלי חיים[9].

תחקירים שנעשו בארץ מצביעים על תמונת מצב לפיה ניסויים בבעלי חיים כוללים ניתוחים ללא הרדמה, גרימת מחלות קשות, הרעבה, חישמול, גרימת כוויות, הלעטה ברעלים, הטלת מומים (כמו שיתוק, פציעה ועיוורון), נתיחות ללא הרדמה, בניגוד לכללי שלושת ה-R.

בקרב מדענים קיים ספק באשר לחשיבותם של ניסויים בבעלי חיים לאור התפתחות הטכנולוגיה המציעה חלופות הדמיה מתקדמות המשמשות אלטרנטיבה לניסויים בבעלי חיים[דרוש מקור]. אחד הנימוקים לחוסר הנחיצות בניסויים נובע מההבדל הביולוגי בין המינים השונים והעדר היכולת להשליך תוצאות ניסויים במין ביולוגי אחד על מין אחר[דרוש מקור]. לחיזוק טענה זו מדענים מסתמכים על אסונות שנגרמו לבני אדם בעקבות הסתמכות על ניסויים בבעלי חיים שלא הניבו חיזוי אמין לתגובה פיזית בבני אדם[דרוש מקור].

עריכת ניסויים בבעלי חיים היא פעולה מקובלת כיום והיא מחויבת על פי חוק במחקר ובפיתוח פרמקולוגי.

לשם הסדרת הניסויים בבעלי חיים, בצורה שתמזער את הסבל הנגרם לחיות המעבדה, נחקק בישראל חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), התשנ"ד-1994. מטרתו של החוק מוצגת בדברי ההסבר להצעת החוק: "למצוא את האיזון המתאים בין הצורך להמשיך ולבצע ניסויים בבעלי חיים כדי לקדם את המחקר והרפואה, ובין הצורך למנוע ניסויים מיותרים ומזעור הסבל הנגרם לבעלי חיים במהלכם".

עיקרי החוק:

  • סעיף 8: "מספר בעלי החיים בניסוי יוגבל למספר הקטן ביותר הדרוש לביצוע הניסוי. ניסויים בבעלי חיים ייערכו תוך הקפדה על מזעור הכאב והסבל שייגרמו להם".
  • סעיף 9: "לא יינתן היתר לעריכת ניסויים בבעל חיים אם ניתן להשיג את מטרת הניסוי בדרכים חלופיות סבירות".
  • סעיף 10: "לא ייערך ניסוי לבדיקת מוצרי קוסמטיקה, שאינם לצורכי בריאות, ולחומרי ניקוי אלא על פי היתר ממליאת המועצה".

לשם פיקוח על ביצוע הוראות החוק הוקמה המועצה לניסויים בבעלי חיים. רוב הניסויים מאושרים על ידי ועדות פנימיות של הגופים העורכים אותם - מוסדות להשכלה גבוהה וחברות פרטיות. הוועדות הפנימיות מדווחות למועצה בדיעבד על הניסויים שביצעו, אחת לחצי שנה. עם זאת, ניסויים בתולעים נימיות וחרקים מבוצעים ללא אישור וללא דיווח.

בשנת 2004 דיווחה המועצה ניסויים ב-318,449 בעלי חיים[10]. בדו"ח מבקר המדינה שהוגש ביוני 2004 נמתחה ביקורת קשה על תפקודה של מועצה זו[11]. בשנת 2017 דווח על שימוש ב-1,238,178 בעלי חיים לניסויים, רובם (886,852) דגים וכ-317,000 מכרסמים[12], זאת לעומת שימוש ב-178,000 דגים וכ-298,000 מכרסמים בשנת 2016[13] (כ-64% מתוכם הומתו במהלך הניסויים או אחריהם)[14].

המחלוקת סביב הניסויים בבעלי חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיעונים להצדקת הניסויים בבעלי חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
95% מחיות המעבדה הן חולדות ועכברים.
95% מחיות המעבדה הן חולדות ועכברים.

ב-40 השנים האחרונות, כל זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה ביססו את מחקרם על ניסויים בבעלי חיים (למעט מחקרה של ברברה מק'קלינטוק, שנערך על צמחים)[15]. האנושות הגיעה להישגיה הרפואיים הודות לניסויים אלה. מפירות הניסויים: תרכיבי חיסון נגד מחלות (גם זריקת החיסון שפיתח יונה סאלק כנגד פוליו וגם החיסון נגד חצבת שפותח על ידי ג'ון אנדרס נוסו לראשונה על קופים), תרופות (נסיוב האינסולין, הוזרק לראשונה לכלבים סוכרתיים), מחקר רפואי (הארכת תוחלת החיים הבריאים בעכברים על ידי דייוויד סינקלייר ושיבוט גנטי בכבשה דולי), חקר התנהגות (למשל הניסוי של פבלוב) והשתלת איברים (הניסויים הראשונים בהשתלת כליה בוצעו בין השנים 1930–1940 בבעלי חיים, רובם שרדו).

המצדדים בניסויים בבעלי-חיים טוענים כי האנושות הגיעה להישגיה הרפואיים הודות לניסויים אלה. מפירות הניסויים: תרכיבי חיסון נגד מחלות (פוליו, חצבת), תרופות, חקר מחלות והשתלת איברים.

באוקטובר 2014, כתבו 6 חתני פרס נובל ישראלים ונשיאי האוניברסיטאות, מכתב לראש הממשלה המדגיש את חשיבות הניסויים בבעלי חיים למחקר, מתריע מפני ניסיונות שנעשים כדי לסכלו, וקובע שכבר נגרמה פגיעה קשה ביכולת האקדמיה לקיים מחקר מתקדם[16][17].

עיקר טיעוני המצדדים בניסויים, הם[18]:

  • אין חלופה - זהו קונצנזוס רפואי כיום כי בשלבים מסוימים של המחקר הרפואי אין חלופה ישימה המייתרת את השימוש בבעלי חיים. ללא שימוש ניסויי מסוים בבעלי חיים לא יפותחו תרופות.
  • נעשים כל המאמצים על מנת למזער את הסבל למינימום האפשרי - הניסויים מפוקחים בכבדות ואף הרופאים עצמם אינם מעוניינים בגרימת סבל מיותר. "רק 10% מכלל הניסויים גורמים לסבל בדרגה הגבוהה ביותר. ישנן חיות שלא סובלות דבר או סובלות באופן זמני בלבד"[19].
  • השיטה יעילה: ניסויים ביו-רפואיים, שחלק ניכר מהם כולל ניסויים בבעלי חיים, הביאו לשיפורים בבריאות האדם ובעלי החיים ושיפרו את רווחתם במידה מסוימת.
  • בני אדם בעלי מעמד מוסרי וחוקי שונה מבעלי חיים: בני אדם מקיימים יחסים חברתיים מורכבים פי כמה מבעלי חיים, מסוגלים להבין ולכבד את זכויותיהם של אחרים. כשם שיש צורך להקפיד על שחיטה דלת סבל אך מותר לשחוט, כך יש להקפיד על עריכת ניסויים דלי סבל ולקיים רק את אלה שסביר שהתועלת מהם תצדיק את הסבל הכרוך לבעלי החיים המשתתפים בהם.
  • סבל הנגרם לחיה מוצדק כאשר יש סיכוי לשיפור משמעותי באיכות חיי האדם והרחבת ידיעותיו: ניתן להגיע לאיזון (או שכבר קיים איזון) בין סבלם של בעלי החיים לבין התועלת שבניסויים. ועדות אתיקה יכולות לשקול היטב את התועלת האפשרית שבניסוי לעומת הסבל הנגרם ממנו.
  • טעון הדרוויניזם החברתי: כל יצור חי מתחרה ביצורים חיים כדי לשרוד או משתף אתם פעולה כדי לשרוד. יחס האדם לבעלי החיים צריך לנבוע מנימוקי כדאיות בלבד.

טיעונים לשלילת הניסויים בבעלי חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנגד הסברה המקובלת לגבי נחיצות הניסויים בבעלי חיים, יוצאים מתנגדי ניסויים אלו בטענות שונות. ההתנגדות לניסויים בבעלי חיים מבוססת על טיעונים משני כיוונים: מהכיוון המדעי (טענות לפיהן השיטה המדעית אינה מועילה, ראו סעיף התקפות המדעית) ומהכיוון המוסרי.

במהלך העשורים האחרונים של המאה ה-20 התארגנו מתנגדי הניסויים במספר ארגונים השונים זה מזה במהות ובטקטיקת הפעולה המקובלת. אחד הארגונים המרכזיים בעולם בנושא זה הוא אנשים למען יחס מוסרי לבעלי חיים (PETA), ובישראל אנימלס והאגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים.

הטיעונים המרכזיים של קבוצה זו מהכיוון המוסרי-אתי:

  • צער בעלי חיים: לטענת המתנגדים לניסויים, יש הגזמה בהערכת נחיצות הניסויים ואי הבנה למידת הסבל הרבה של חיות הניסוי. הם מזכירים את העובדות, לפיהן לפני ביצוע חלק ניכר מהניסויים, בעלי החיים מוחזקים בכלובי מתכת קטנים וסטריליים שאינם טבעיים להם. במהלך הניסויים עצמם עשויים החוקרים להדביק אותם במחלות, לשים אותם במצבי עקה גופניים ונפשיים קיצוניים וכן לגרום להם חבלות כגון מומים, כוויות ופציעות. כמעט כל בעלי החיים מומתים לאחר הניסויים שנערכים בהם, זאת אם הניסוי עצמו אינו גורם למותם. לעיתים ממיתים את בעלי החיים לשם בדיקת איברים ורקמות והשינויים שחלים בהם בעקבות הניסוי. במקרים מסוימים, כגון ניסויים בחקר המוח או התגובה לכאב, לא נעשה שימוש באמצעי הרדמה, משום שהחוקרים רוצים לבדוק את תגובות בעל-החיים במהלך הניסוי.
  • בעלי החיים אינם כלים שנועדו לשימוש האדם: טיעון זה מבוסס על המונח סוגנות שטבע פעיל זכויות בעלי חיים ריצ'רד ריידר, שפירושו אפליה על רקע מין ביולוגי. גישתו של ריידר מבטלת את הגישה הדוגלת במותר האדם מן הבהמה.
  • הפחד מהשחתת החברה: על פי טיעון זה, עדיף שלא לערוך ניסויים אכזריים בבעלי חיים משום שספרי הלימוד נוטים לתאר ניסויים אכזריים ולציין אותם לחיוב בלבד. הציון לחיוב נעשה בשל התועלת החומרית שהחברה הפיקה מהם ובשל המחשבה היצירתית שהובילה לעיצוב ניסויים אלה[20]. תיאורים חיוביים של ניסויים אכזריים עשויים לשנות את עולם הערכים של התלמיד ולהפוך אותו לאכזרי.

טיעונים בעד ונגד עבודת ועדות האתיקה בנושא

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ועדות אתיקה מקיימות פשרה הכרחית בין הצורך בניסויים בבעלי חיים לבין הצורך באי הפרזה בהם
  • הדיון הפרטני עם ועדת האתיקה בניסיון לחסוך סבל מבעלי חיים מאט את קצב המחקר באופן משמעותי: הדבר פוגע בחברה בדרכים שונות, לרבות קיפוח חיי אדם. כתיבה מפורטת על כל ניסוי בבעלי חיים שטרם נעשה, על סיבותיו, על חשיבותו, על הבעיות שבחלופותיו וכיוצא בזה מבזבזת הרבה זמן ועשויה לקחת אפילו חודשים אחדים. מעבר לזאת, חברי ועדת האתיקה הם בעלי רקע מגוון - מדענים, פילוסופים, משפטנים ופעילים פוליטיים. כתיבה שעונה על הצרכים של כל האנשים האלה דורשת מאמץ רב. דיון עם ועדה כזו פוגם אפילו בקצב המחקר של מעבדה שכל הניסויים המוצעים שלה בבעלי חיים אושרו. לכן צריך לאשר כל ניסוי בבעלי חיים.
  • ועדות האתיקה הן עלה תאנה: קיום הוועדות משלה את הציבור לגבי מידת האכזריות של הניסויים שכן מקבלים אישור. זאת משום שיקול סבל של חיה מול התועלת של החברה אפשרי רק במצבים נדירים. ראשית, לא תמיד ברור איזו תועלת תהיה לחברה מהניסוי. שנית, סבל הוא דבר סובייקטיבי לחלוטין ובלתי מדיד. לכן, פרטים שונים מאותו מין טקסונומי חשים מידת סבל שונה כשהם עוברים חוויות דומות וחברי ועדת אתיקה שונים מתרשמים באופן שונה ממידת הסבל של בעלי החיים.

ניסויים מדעיים בבעלי חיים בהלכה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסויים בבעלי חיים נדונים בהלכה היהודית במסגרת איסור צער בעלי חיים. על פי ההלכה, האיסור לצער בעלי חיים קיים כל זמן שאין התנגשות משמעותית בין צורכי האדם לצורכי בעלי החיים, אבל כאשר הצורך בניסוי חיוני מאוד לאדם, הואיל ומבחינת היהדות האדם ניצב בדרגה גבוהה יותר מבעלי החיים, ותפקידו חשוב ומרכזי יותר בבריאה, אזי מותר לו להשתמש בבעלי החיים לצורכו. ומקבילים את שימוש האדם בבעלי החיים לשימוש בעלי החיים בצומח. והשימוש מותר כל זמן שהדבר נעשה לצורך חיוני ולא מתוך אכזריות.

וכתב רבי יעקב ריישר בשו"ת 'שבות-יעקב' (ג, עא) שרופא שרוצה לבדוק תרופה חדשה העשויה מסם חריף שעלול גם להמית, מותר לו לנסות אותה תחילה על כלב או חתול. וכך פסק הרב יחיאל יעקב וינברג בשו"ת 'שרידי-אש' (ג, ז) שמותר לעשות ניסויים רפואיים בבעלי חיים, ואפילו מצד מידת חסידות אין ראוי להימנע מכך, מפני שעל ידי ניסויים אלו ניתן להציל חיי אדם.

אך גם בהלכה היהודית כיוון שיש איסור כללי לצער בעלי חיים, יש לבדוק היטב האם הניסוי הוא הכרחי וכן האם יש ניסוי בעל ערך דומה שיגרום פחות צער לבעלי חיים או לבעל חיים ברמה "ירודה" יותר. כגון ניסוי שניתן לערוך על כלבים או עכברים, עדיף לערוך על עכברים, שכן מערכת העצבים והמוח שלהם פחות מפותחים, וממילא הם פחות מבינים את הנעשה איתם, וככל הנראה מרגישים פחות כאב. לעומתם הכלבים מפותחים עד כדי כך שהם יכולים להכיר אנשים ולהבין את רצונם, וכן ניכר עליהם שלפעמים הם שמחים ומאושרים, ולפעמים עצובים וכואבים. ולכן הזהירות שלא לצערם צריכה להיות רבה יותר. בנוסף לכך עיקר איסור צער בעלי חיים, חל על המינים המבויתים המשמשים את האדם, ועל זה כתב רבי יעקב עמדין (בספרו שאלת יעב"ץ ח"א ק"י) שיש להשתדל שלא לערוך ניסויים על כלבים.

הרב אליעזר מלמד בספרו פניני הלכה פסק כי גם לאחר שהוחלט שיש צורך חיוני לערוך את המחקר על בעלי חיים, יש להתאמץ למעט את סבלם. למשל, אם מדובר בניתוח, יש לעורכו בהרדמה. ואם בעקבות המחקר נפגע גופם, יש להמיתם במיתה קלה כדי לחסוך מהם צער.

השימוש בבעלי חיים בשלבי פיתוח חיסונים (חיסון הקורונה)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיסונים בבעלי חיים הוא תנאי מקדים להיכנס לניסויים בבני אדם[21], שלב זה חיוני בקידום פיתוח תרופות חיסונים וטכנולוגיות רפואיות אשר עשויות להיות להם השלכות מרחיקות לכת בתחום מיגור המגפות, בריאות הציבור, ריפוי והארכת חיים[22].

תהליך פיתוח של חיסון, מתחיל לרוב ממחקר בבעלי חיים, בהם נבדק האם החיסון בטוח ואינו גורם לפגיעה בבריאותם, האם הוא גורם ליצירת נוגדנים כנגד הוירוס והאם הוא מגן עליהם בפני הדבקה יזומה בווירוס[23].

בהקשר לפיתוח חיסון הקורונה תחילה נוסה על מכרסמים, ואחר כך על קופים. במקרה החיסון למחלת הקורונה, כבר אחרי קבלת הממצאים מהניסוי במכרסמים, חוסנו 12 מטופלים ראשונים בגרמניה[24].

הוחלט שלאור הצורך הבוער בחיסון, התירו לחברות להיכנס לניסויים בבעלי חיים במקביל לשלב הניסוי בבני אדם. עד השלמת תהליך קבלת האישור לחיסון התבצעו כל הניסויים בבעלי חיים שהיו דרושים להם גם אם היו הולכים במסלול הקלאסי.[21]

פיתוח, ניסויים בבעלי חיים והניסויים בבני אדם: השלבים שצריך לעבור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי להבין כיצד נוצר מצד שבו הוקפאו ניסויים מתקדמים של חברות שכבר עברו בהצלחה ניסויים ראשוניים יותר, ומה המשמעות לעתיד, נפרט מהם השלבים שמוצר כזה צריך לעבור.

תחילה ישנו תהליך הפיתוח של החיסון, לאחר מכן וילדציה במעבדה, אחרי כן ניסויים בבעלי חיים (השלב ה"פרה קליני"). לאחר מכן מתחילים הניסויים בבני אדם שגודלם ומורכבותם הולכת ועולה. במקרה של פיתוח חיסונים לקורונה, כל החברות שעברו את שלב הניסויים בבעלי חיים, נכנסו לאחר מכן לניסוי ראשון בבני אדם, בו הראו במספר קטן של מתנדבים (כמה עשרות עד כמה מאות) כי המוצר מצליח להעלות את כמות הנוגדנים נגד קורונה בדם של המטופל.

הסטטיסטיקה בפיתוח תרופות חדשות וחיסונים חדשים היא פחות או יותר כזו: מבין המוצרים שנכנסים לניסויים בבעלי חיים, בערך אחד מכל 1,000 יגיע לשוק. מבין אלה שנכנסים לניסויים בבני אדם, בערך 7% יגיעו לשוק[25].

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אלכס צפרירי, האדם והחיה: ניסויים מדעיים בבעלי חיים, חיפה: אוניברסיטת חיפה, 2013.
  • תמיר לוסקי, "ניסויים בבעלי חיים - דוֹגמה מיושנת", גליליאו 96, אוגוסט 2006 (זמין לעיון באתר אנימלס)
  • אלכס צפרירי, "מדוע מחקר בבעלי חיים הוא הכרחי?", גליליאו, 96, 2006
  • צחי זמיר, "ניסויים בבעלי חיים: בין אתיקה למדע", גליליאו, 96, 2006
  • מיכל זרזבסקי, "חוק עם שיניים?", גליליאו 96, 2006
  • סינגר, פיטר, "שחרור בעלי החיים" (תרגם שמואל דורנר, הוצאת "אור עם", 1998)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: ויויסקציה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ניסויים בבעלי חיים

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Animal Research
  2. ^ כיום נעשה שימוש נרחב בעכברים טרנסגניים (מהונדסים גנטית) כך שיפתחו תכונות שיאפשרו להם להיות חיות מודל למחלות שיש לחקור, כגון נטייה חזקה לחלות דווקא בסוג סרטן מסוים
  3. ^ למשל, ניסוי בו תפרו עפעפיים של גורי חתולים על מנת לדמות עיוורון במטרה להשליך מהתנהגותם והמתפתחות מוחם של החתולים על התנהגותם של בני אדם
  4. ^ למשל בניסוי בו בדקו למי יפנו גורי הקופים - לבובה דמוית אם המניבה חלב או לבובה דמוית אם בעלת הפרווה אבל חסרת החלב (ראו אם המגבת ואם התיל)
  5. ^ אתר למנויים בלבד אריקה גוד, הניו יורק טיימס, מחקר בקופים הראה: עלייה בסולם החברתי משפרת את הבריאות, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2016
  6. ^ מנתחים צפרדעים, חושפים את לבם, ומטפטפים עליו חומרים שונים במטרה לבדוק מהי השפעתם על קצב והתנהגות הלב.
  7. ^ סקירה של ארגון "ועדת רופאים לרפואה אחראית"
  8. ^ תמיר לוסקי, "ניסויים בבעלי חיים - דוגמה מיושנת", גליליאו
  9. ^ רחמימוב, רמי ובן-גרשון, זלינה, השימוש בחיות ניסוי במדינת ישראל, מאגנס, 2007, עמ' 135-147
  10. ^ שימוש בפועל בבעלי חיים בישראל קובץ PPT
  11. ^ יובל דרור, ב-2002 בוצעו בישראל ניסויים ב-290 אלף בעלי חיים, באתר הארץ, 29 ביוני 2004
  12. ^ שימוש בבע"ח למחקר במדינת ישראל שנת 2017, באתר משרד הבריאות
  13. ^ שימוש בבעלי חיים למחקר במדינת ישראל שנת 2016, באתר משרד הבריאות
  14. ^ רויטל בלומנפלד‏, בתוך שנה: עלייה של יותר מ-50% במספר הניסויים בבעלי חיים, באתר וואלה, 18 במאי 2017
  15. ^ Animals and the Nobel Prize | Understanding Animal Research, Understanding Animal Research (באנגלית)
  16. ^ מכתב ועד ראשי האוניברסיטאות וזוכי הנובל הישראלים בנושא ניסויים בבעלי חיים
  17. ^ שירות גלובס, ‏זוכי נובל ואקדמאים לנתניהו: למנוע פגיעה במחקר בבע"ח, באתר גלובס, 25 באוקטובר 2014
  18. ^ ד"ר איתי גל, ניסויים בבעלי חיים: למה הם הכרחיים - וכיצד מבוצעים?, באתר ynet, 19 בספטמבר 2014
  19. ^ דבריו של פרופ' אלכס צפרירי בכתבה "פרופ' אבי ישראלי: "אין כוונה להקטין את מספר בעלי החיים במחקר"" - http://megafon-news.co.il/asys/archives/62753
  20. ^ דוגמה לספר כזה - "מבוא לפסיכולוגיה" בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה. הספר מתאר בפרוט שורה ארוכה של ניסויים ניתוחיים בבעלי חיים וניסויים בחיות במצב עקה, ומציין אותם רק לחיוב (כשמתואר בספר ניסויי בפעוט אנושי במצב עקה, מודגשת הבעיה האתית שבו). הקורס שבמסגרתו משמש הספר פתוח לתלמידים מכל גיל, וספר הקורס נפוץ מאוד בישראל.
  21. ^ 1 2 גלי וינרב, ‏איך יכול להיות שהחיסון לקורונה פותח בתוך פחות משנה?, באתר גלובס, 18 בדצמבר 2020
  22. ^ משרד הבריאות, נתוני המחקר בבעלי חיים לשנת הפעילות 2019, באתר משרד הבריאות, ‏2020
  23. ^ טל ברוש, חיסונים נגד קורונה - כל מה שחשוב לדעת, באתר האיגוד הישראלי למחלות זיהומיות, ‏2020
  24. ^ מרכז המידע והידע הלאומי למערכה בקורונה, [https://corona.kfar-saba.muni.il/wp-content/uploads/2020/07/מרכז-המידע-והידע-הלאומי-סקירת-החיסונים.pdf סקירת חיסונים המפותחים בעולם כנגד נגיף הקורונה: השלמת פיתוח חיסון ראשון וייצור המוני עשויים להבשיל כבר בסוף 2020], באתר מרכז המידע והידע הלאומי למערכה בקורונה, ‏2020
  25. ^ גלי וינרב, ‏סיבה לדאגה? מה קורה לחיסונים לקורונה בשלבים המתקדמים, באתר גלובס, 14 באוקטובר 2020
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ניסויים_בבעלי_חיים&oldid=40027674"