טורונטו מייפל ליפס
 | |||
| מידע כללי | |||
|---|---|---|---|
| אולם ביתי | |||
 | |||
| סקושה-בנק ארנה | |||
| (18,819 מושבים) | |||
 טורונטו, אונטריו, קנדה | |||
| מדינה |
קנדה  | ||
| תאריך ייסוד | 1917 | ||
| ליגה | NHL | ||
| חטיבה | מזרחית | ||
| בית | אטלנטי | ||
| היסטוריה |
טורונטוס/טורונטו ארינאס (1917–1919) טורונטו סנט-פטריקס (1919–1927) טורונטו מייפל ליפס (1927 - ההווה) | ||
| בעלים |
מייפל ליף ספורטס אנד אנטרטיינמנט | ||
| מנכ"ל |
בראד טרליווינג | ||
| מאמן |
קרייג ברובי | ||
| תארים | |||
| |||
| תלבושת | |||
 | |||
| מדים (בית, חוץ, חלופיים) | |||
| http://mapleleafs.nhl.com | |||
  | |||
טורונטו מייפל ליפס (באנגלית: Toronto Maple Leafs) היא קבוצת הוקי קרח מקצוענית מטורונטו, אונטריו, קנדה, המשחקת בליגת ה-NHL בה היא חברה בבית האטלנטי שבחטיבה המזרחית.
הקבוצה נוסדה ב-1917, במקביל לייסוד ליגת ה-NHL. היא אחת מהקבוצות המכונות שש המקוריות (The Original Six), שש הקבוצות הקבועות שהרכיבו את הליגה בין 1942 ו-1967 והיוו את הבסיס ל-NHL המודרנית. מכונה בקיצור "הליפס" (The Leafs).
המייפל ליפס זכו 13 פעמים בגביע סטנלי, שניים רק ליריבה המושבעת מונטריאול קנדיאנס שזכתה בו 24 פעמים. עם זאת, מאז 1967 לא זכו המייפל ליפס בגביע - 58 שנות בצורת עד ההזדמנות הבאה לזכות, תקופת הבצורת הארוכה ביותר בהיסטוריה של ה-NHL.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]1917 - 1927: טורונטוס, ארינאס, סנט-פטריקס
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת דרכה של טורונטו מייפל ליפס היא ייסוד ליגת ה-NHL ב-1917, שבסיסה היה חילוקי דעות בין בעלי הקבוצות בליגה שקדמה לה, National Hockey Association (ר"ת NHA). בעלי הקבוצות הסתכסכו כולם עם בעלי אחת הקבוצות בליגה, טורונטו בלושירטס, והחליטו להקים ליגה חדשה בלעדיו - ה-NHL. עם זאת, היה להם ברור שללא קבוצה בטורונטו - העיר השנייה בגודלה בקנדה באותם ימים - אין לליגה החדשה זכות קיום, ולכן צורפה לליגה קבוצה חדשה בעיר במקום הבלושירטס. בעלי הקבוצה החדשה הייתה "טורונטו ארנה קומפאני", חברה שניהלה אולמות ספורט בעיר, ובפרט את ה"ארנה גארדנס" - האולם היחיד באזור שהיה בו משטח קרח מלאכותי באיכות גבוהה. הקבוצה החדשה גם צירפה אליה חלק ניכר מהסגל של הבלושירטס, ובין בעלי הקבוצות בליגה שזה עתה נולדה לבין בעלי הבלושירטס המקורית התגלע סכסוך משפטי וכספי חריף.
לשחקני הקבוצה החדשה, שעוד לא היה לה שם רשמי ולכן כונתה באופן לא רשמי "טורונטוס" או "טורונטו ארינאס", זה לא הפריע לזכות בגביע סטנלי היסטורי בעונה הראשונה לקיומה של ה-NHL.
הסכסוך המשפטי מול בעלי הבלושירטס המקורית לא נפתר, וכיוון שהטורונטוס זכו בגביע סטנלי המאבק המשפטי רק החריף. ה"ארנה קומפאני" סגרה את ה"ארנה גארדנס" לקבוצות שאינן קבוצות NHL, אך המאבק המשפטי גרם לה הפסדים לאחר שחויבה לפצות את בעלי הבלושירטס, והיא נאלצה להכריז על פשיטת רגל ב-1919 ולמכור את הקבוצה ואת הזיכיון להפעלתה ב-NHL. הקבוצה נמכרה לקבוצת משקיעים שהפעילה מועדון חובבני בשם "סנט-פטריקס", והם העבירו את השם לקבוצתם החדשה שקיבלה שם רשמי ראשון - טורונטו סנט-פטריקס.
צבע מדי הקבוצה השתנה בהתאם מכחול לירוק.
עם שינוי הבעלות השתנתה הקבוצה לחלוטין, החל בצוות הניהולי והמקצועי וכלה בסגל השחקנים, למעט המנהל צ'רלי קוורי(אנ') שנשאר בתפקידו. הקבוצה המחודשת הצליחה כבר בשנים הראשונות להקמתה והתמקמה בצמרת הליגה, כאשר ב-1922 הצליחה לזכות בגביע סטנלי - כפי שהתברר לאחר מכן, זה היה הגביע היחיד בגלגולה הנוכחי.
לאחר הזכייה בגביע סטנלי הלך המועדון והידרדר בדירוגו. הוא הפך בהדרגה לאחד המועדונים החלשים בליגה, כאשר בעונת 1927 סיימה חמישית ואחרונה במה שהיה אז הבית הקנדי של הליגה.
זו הייתה גם העונה האחרונה לקיומה של הקבוצה כטורונטו סנט-פטריקס. מעבר לצרות המקצועיות, הוכרע סופית המשפט של הקבוצה נגד בעלי טורונטו בלושירטס המקוריים, והבעלים המקוריים ניצח במשפט וזכה בסכום פיצויים גדול. צ'רלי קוורי ובעלי הקבוצה החליטו להעמיד אותה למכירה.
הבעלים נטו בתחילה לקבל הצעה מפתה של קבוצת משקיעים מפילדלפיה שהציעה 200,000 דולר קנדי עבור הקבוצה, אולם לבסוף שוכנעו על ידי קבוצת משקיעים מקומית להשאיר את הקבוצה בטורונטו למרות תשלום מופחת של 160,000 דולר בלבד. הרוח החיה מאחורי קבוצת המשקיעים החדשה היה איש עסקים מטורונטו, שבשעות הפנאי שלו אימן קבוצת הוקי קרח חובבנית של בוגרי אוניברסיטת טורונטו והיה בעברו גם בעל תפקיד מרכזי בניו יורק ריינג'רס - קונסטנטין "קון" סמיית'(אנ').
עידן קון סמיית'
[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמיית' שינה מיד את שמה של הקבוצה לטורונטו מייפל ליפס. המייפל ליפס הופיעו בעונה הראשונה עם צבעי הירוק והלבן של הסנט-פטריקס, אולם בעונה השנייה כבר החליף סמיית' את צבעיה לכחול והלבן המוכרים גם היום.
השותפות של סמיית' שקנתה את הקבוצה פנתה זמן קצר לאחר הרכישה לציבור כדי למכור לו מניות ולגייס הון, והבטיחה שתביא לקבוצה "את אחד ממאמני ההוקי הבכירים בטורונטו". התברר שאותו מאמן היה סמיית' עצמו, וכך היה סמיית' לבעלים, מנכ"ל ומאמן הקבוצה בעת ובעונה אחת עד 1930.
ב-1930 נפלה אצל סמיית' החלטה שה"ארנה גארדנס" הישן קטן מדי עבור המייפל ליפס, ושהגיע הזמן לבנות אולם חדש, גדול ומודרני עבור הקבוצה. זו הייתה החלטה נועזת במיוחד בתקופת השפל הגדול, אולם סמיית' הוכיח חזון ולא נרתע. הוא אף החליט להפסיק לאמן את הקבוצה כדי להתרכז בפרויקט בניית האולם. בניית האולם התחילה ביוני 1931 והסתיימה במהירות שיא של 5 חודשים, ומייפל ליף גארדנס קם והיה למציאות. האולם המיתולוגי שירת את המייפל ליפס עד 1999.
ב-12 בנובמבר 1931 חנכו המייפל ליפס את אולמם החדש בהפסד לשיקגו בלאקהוקס, אך המשך עונת 1932 היה מצוין והקבוצה זכתה בגביע סטנלי כבר בעונתה הראשונה באולם החדש עם ניצחון בגמר הפלייאוף על ניו יורק ריינג'רס - ניצחון שהיה מתוק במיוחד עבור סמיית', שנפרד מהריינג'רס בטונים צורמים לפני שרכש את המייפל ליפס.
תחת דיק ארווין(אנ'), שהחליף את סמיית' כמאמן הקבוצה, הגיעו המייפל ליפס עוד חמש פעמים לגמר גביע סטנלי בשנות ה-30, אולם לא זכו פעם נוספת בגביע. ב-1940 הוכיח שוב סמיית' את היותו איש מרחיק ראות כשהציע את ארווין לאימון היריבה המושבעת, מונטריאול קנדיאנס, שהייתה שקועה בצרות כלכליות ומקצועיות, בהבינו שהיריבות עם מונטריאול חשובה לקבוצתו ושקבוצה חזקה במונטריאול חשובה ל-NHL בכללותה.
קפטן הקבוצה לשעבר, קלארנס "האפ" דיי, מונה למאמן במקומו של ארווין, וב-1942 הוביל את הקבוצה להישג חסר תקדים - זכייה בגביע סטנלי תוך חזרה מפיגור 3:0 לניצחון 4:3 בסדרת הגמר מול דטרויט רד וינגס. עד היום זו הפעם היחידה בתולדות ה-NHL שקבוצה חזרה מפיגור 3:0 בסדרת גמר גביע סטנלי וזכתה בגביע. דיי הוביל את הקבוצה לעוד ארבעה גביעי סטנלי בשנות ה-40, כולל שלושה רצופים בין עונות 1947 ו-1949. בכך היו המייפל ליפס לקבוצה הראשונה הזוכה בגביע סטנלי שלוש שנים ברציפות.
המייפל ליפס זכו שוב בגביע סטנלי ב-1951 ובכך השלימו גביע רביעי ב-5 שנים, אולם בשארית שנות ה-50 שקעה הקבוצה בבינוניות והותירה את הזירה למונטריאול קנדיאנס ודטרויט רד וינגס.
לפני עונת 1962 החליט קון סמיית' שתקופתו הגיעה למיצוי, והוא מכר את הקבוצה לשותפות בה היה חבר בנו, סטאפורד סמיית'.
שושלת שנות ה-60
[עריכת קוד מקור | עריכה]השותפות שרכשה מקון סמיית' את חברת הניהול של המייפל ליפס ושל המייפל ליף גארדנס הורכבה, בנוסף לבנו סטאפורד, גם מג'ון באסט(אנ'), אייל עיתונות שהיה גם בעלי קבוצות הפוטבול (מליגת הפוטבול הקנדית CFL) טורונטו ארגונאוטס; ומהרולד באלרד (אנ'), נשיא טורונטו מרלבורוס - אחת מקבוצות ההוקי קרח לצעירים עד גיל 20 הגדולות בהיסטוריה.
עם מאמן חדש, ג'ורג' "פאנץ'" אימלק, ודור חדש של שחקנים בראשותם של החלוצים פרנק מהובליץ' ודייב קיאון, שחזרה הקבוצה תחת הבעלות החדשה כבר בשלוש העונות הראשונות את ההישג משנות ה-40' וזכתה בשלושה גביעי סטנלי רצופים בין 1962 ו-1964. עם זאת, היחסים בין אימלק לשחקניו הלכו והידרדרו, ואחד מכוכבי הקבוצה, אנדי בת'גייט, שילם את המחיר ונשלח לדטרויט רד וינגס אחרי שיצא בפומבי נגד אימלק וצורת התייחסותו לשחקניו.
ב-1967 נפגשו המייפל ליפס והקנדיאנס בגמר גביע סטנלי, בפעם האחרונה עד היום, במה שהיה גם לגמר גביע סטנלי האחרון של עידן "שש המקוריות" לפני שה-NHL הכפילה את גודלה ל-12 קבוצות. הליפס זכו בגביע אחרי סדרה של שישה משחקים. זו הייתה הפעם האחרונה עד היום שהמייפל ליפס זכו בגביע סטנלי, עובדה ההופכת אותם לקבוצה בעלת הבצורת הארוכה ביותר ללא תואר אליפות ב-NHL. היא גם הקבוצה האחרונה מבין "שש המקוריות" שלא זכתה בגביע סטנלי מאז אותו עידן.
היחסים בתוך הקבוצה המשיכו להידרדר, כאשר אימלק והנהלת הקבוצה נאבקו בשחקנים שהצטרפו לאיגוד שחקני ה-NHL שזה עתה קם. כוכבים גדולים נשלחו לקבוצות אחרות, כשבראשם פרנק מהובליץ' שסולק מהקבוצה ונשלח לדטרויט ב-1968. הקבוצה הלכה והידרדרה בביצועיה, ובסופו של דבר פיטר סטאפורד סמיית' את אימלק.
לבעיות של הקבוצה הוסיפה פשיטה של משטרת קנדה על המייפל ליף גארדנס ב-1968, פשיטה שהובילה לכתבי אישום על מעילה ועבירות מס כנגד בלארד וסטאפורד סמיית', שעל פי החשד השתמשו בכספי חברת הניהול של האולם והקבוצה לצרכים פרטיים. בסופו של מאבק כוח ארוך בין שלושת השותפים, נדחק דווקא באסט הצידה על ידי בלארד וסמיית'. בלארד הורשע לבסוף בעבירות מס, ואילו סמיית' מת ממחלה בדרכי העיכול ב-13 באוקטובר 1971 בהמתנה למשפטו. הקבוצה נפלה כפרי בשל לידיו של הרולד באלרד.
1971 - 1989: שנות הרולד באלרד
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנותיו של הרולד באלרד היו שנים קשות למועדון מבחינה מקצועית. באלרד התמודד עם מציאות לא קלה - ההתרחבות בליגה גרמה לדילול בכישרון בכל קבוצה, ובנוסף ערקו שחקנים מה-NHL כולל מהמייפל ליפס לליגה המתחרה שקמה באותם ימים, ה-WHA. הוא הביט על ניהול הקבוצה מנקודת מבט כספית בלבד, תוך ניצול נאמנותם של אוהדי הקבוצה שהמשיכו למלא את הגארדנס בכל משחק ללא קשר ליכולתה של הקבוצה. לכן סירב להחזיק בקבוצה כוכבים יקרים ללא קשר לביצועיהם, והמשיך את המגמה של מכירת רבים מהם לקבוצות אחרות ועימותים עם השחקנים שנשארו. במהלך שנות ה-70 המשיכה הקבוצה להפגין ביצועים בינוניים, ולא הגיעה ולו פעם אחת לגמר גביע סטנלי.
לקראת עונת 1980 החזיר באלרד את ג'ורג' אימלק למערכת, הפעם כמנכ"ל, דבר שרק הגביר את האנטגוניזם בין השחקנים להנהלה. אחד מכוכבי הקבוצה, לני מקדונלד, הועבר לקולורדו רוקיז במהלך שנועד בעיקר לפגוע בכוכב אחר בקבוצה, דאריל סיטלר, שהיה חברו הטוב. מכאן והלאה הידרדרה הקבוצה עוד יותר, ובמשך כל שנות ה-80 סיימה את העונה הרגילה במאזנים שליליים. גם כשאלה הספיקו כדי לעלות לפלייאוף, ביצועיה בפלייאוף היו כושלים.
בשנת 1985 ונדל קלארק נבחר על ידי הקבוצה מהמקום הראשון בדראפט. הוא שיחק בקבוצה מספר עונות והיה קפטן בתחילת שנות ה-90.
1990 - 2004: עלייה מחודשת אך מוגבלת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרולד באלרד מת ב-1990, ומעזבונו רכש את הקבוצה סטיב סטאברו, שהיה ידידו הטוב של באלרד אך שונה ממנו לחלוטין באופיו. סטאברו התרחק מאור הזרקורים והקנה לקבוצה את השקט שחסר לה. שנתיים לאחר מכן מינה סטאברו מנכ"ל חדש, קליף פלטשר, שהגיע מקלגרי פליימס, והביא איתו מהפליימס כוכב רכש ראשון, דייב אנדרייצ'ק.
השניים הפכו לחלוטין גם את מדיניותו של באלרד בנוגע ליחס לכוכבים יקרים. במספר עסקאות הם רכשו עבור הקבוצה מספר שחקנים חשובים, והפכו אותה מיד לקבוצה תחרותית בליגה לאחר שנים רבות של קפאון.
בעונת 1993, בהנהגתם של אנדרייצ'ק ודאג גילמור שהגיע בתחילת העונה מבאפלו סייברס, התקרבו המייפל ליפס לגמר גביע סטנלי ראשון לאחר 26 שנה. בגמר החטיבתי שלה (חטיבת קלארנס קמפבל, שתהפוך בעונה הבאה לחטיבה המערבית) פגשה הקבוצה את לוס אנג'לס קינגס של וויין גרצקי. מאחר שבגמר החטיבה השנייה שיחקה מונטריאול קנדיאנס, רבים מאוהדי הענף חיכו לגמר בין שתי היריבות הוותיקות. הליפס הובילו 3:2 בסדרה ונזקקו לעוד ניצחון אחד, אולם הקינגס ניצחו במשחק השישי, ובמשחק השביעי והמכריע כבש גרצקי שלושער, והליפס הודחו. גם בעונה שלאחר מכן הגיעו הליפס עד הגמר החטיבתי, וגם הפעם הודחו - על ידי ונקובר קנאקס.
לארי טננבאום, ממייסדי קבוצת ה-NBA החדשה טורונטו ראפטורס, הצטרף כשותף לסטאברו ב-1996. ביחד הם הקימו חברת ניהול משותפת עבור שתי הקבוצות.
ב-13 בפברואר 1999 שיחקו המייפל ליפס את משחקם האחרון באולמם ההיסטורי, מייפל ליף גארדנס, בו הובסו 6:2 על ידי שיקגו בלאקהוקס. אחרי המשחק נערך טקס הפרידה מהאולם, והליפס נפרדו ממנו לאחר 67 עונות. את שאר עונת 1999 עשו כבר הליפס בביתם החדש, "אייר קנדה סנטר" (כיום סקוטיה-בנק ארנה). העונה הראשונה באולם החדש הייתה מצוינת, כאשר בניצוחו של הקפטן השוודי מאטס סונדין עברה הקבוצה שני סיבובי פלייאוף, אולם שוב כשלה בגמר החטיבה המזרחית אליה עברה הקבוצה עם התרחבות הליגה (מול באפלו סייברס) ולא עלתה לסדרת גמר גביע סטנלי.
הקבוצה המשיכה להרשים בשנים הראשונות של המאה ה-21. בעונת 2000 הגיעה הקבוצה לראשונה בתולדותיה ל-100 נקודות בטבלה בעונה הרגילה, אך בפלייאוף הפסידה לניו ג'רזי דווילס בסיבוב השני. ב-2002 הגיעה שוב עד לגמר החטיבה המזרחית, אך שוב כשלה מול קרוליינה הוריקנס. ב-2004 השיגה הקבוצה 103 נקודות בעונה הרגילה וסיימה עם המאזן הרביעי בטיבו בליגה - הכי גבוה שהגיעה מזה 37 שנים, אך שוב כשלה בפלייאוף.
2005 - 2019: שקיעה בבינוניות ותחילת עידן אוסטון מתיוס
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpeg)
עונת 2005 שבוטלה בעקבות סכסוך עבודה בין ה-NHL לשחקניה עצרה את התנופה של הקבוצה. השנים מאז ועד היום היו מוצלחות פחות, כאשר עד סיום העשור השני של המאה ה-21 כאשר רק בעונות 2012/13, 2016/17 ו-2018/19 הגיעה הקבוצה לפלייאוף. בראשונה ביניהן הסתיימה סדרת הפלייאוף הראשונה של הליפס מאז 2004 במפח נפש, כשנכנעו בסיבוב הראשון לוושינגטון קפיטלס בשישה משחקים, ובשתיים האחרות שתי סדרות צמודות מול בוסטון ברואינס בסיבוב הראשון הוכרעו שתיהן לרעת הליפס במשחק השביעי והמכריע.
בתווך, בדראפט 2016, בחרו המייפל ליפס את הבחירה הראשונה, ובחרו באוסטון מתיוס, חלוץ אמריקאי שכבר הספיק לשחק עונה אחת כמקצוען בליגה השווייצרית. כבר בעונתו הראשונה ביסס מתיוס את עצמו ככוכב ההתקפה של הקבוצה כשהבקיע 40 שערים וזכה בגביע קאלדר כרוקי העונה בליגה.
2019 - ההווה: הצלחה בעונה הרגילה וכשלונות בפלייאוף
[עריכת קוד מקור | עריכה]גם עונת 2019/20, שנקטעה בשל מגפת הקורונה, הסתיימה בכישלון, כאשר בסיבוב המוקדם שנקבע לפני הפלייאוף באותה עונה הודחה הקבוצה על ידי קולומבוס בלו ג'אקטס, וכך גם עונת 2020/21 בה הצטיינה הקבוצה בעונה הרגילה, אך בסיבוב הראשון של הפלייאוף שמטה יתרון 3:1 בסדרה והפסידה בשבעה משחקים ליריבתה המושבעת מונטריאול קנדיאנס, ועונת 2021/22 בה שוב הצטיינה הקבוצה בעונה הרגילה ושוב הודחה בסיבוב הראשון בשבעה משחקים, הפעם בידי האלופה טמפה ביי לייטנינג. בשתי העונות האחרונות ביניהן הוכיח שוב אוסטון מתיוס את יכולתו כאשר זכה פעמיים רצופות בגביע מוריס "רוקט" רישאר כמבקיע השערים המצטיין של הליגה, כשבשנייה שבר את שיא השערים בעונה אחת של המועדון הוותיק לאחר שהבקיע בה 60 שערים.
רק בעונת 2022/23 הצליחו הליפס לנצח סדרת פלייאוף מאז 2004, מול טמפה ביי לייטנינג, לפני שהודחו בסיבוב השני באופן מפתיע על ידי פלורידה פנתרס למרות יתרון ביתיות, ועונה אחת לאחר מכן - למרות עוד עונה שוברת שיאים של אוסטון מתיוס, שסיים אותה בזכייה נוספת בגביע מוריס רישאר עם שיא מועדון של 69 שערים - שוב נוצחו בסיבוב הראשון בפלייאוף. רצף השנים מאז זכתה הקבוצה בגביע סטנלי בפעם האחרונה הועמד על 57 - למעשה, מאחר שהמייפל ליפס לא יוכלו לזכות בגביע לפני 2024/25, הרצף יגיע לפחות ל-58 שנים, הבצורת הארוכה ביותר בהיסטוריה של ה-NHL.
בסיס אוהדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחד הדברים בהם מפורסמת הקבוצה הוא בסיס האוהדים הרחב והנאמן שלה, גם כאשר היא חווה תקופות ארוכות של כישלונות מקצועיים. כרטיסים למשחקי הבית של הקבוצה קשים יחסית להשגה - המייפל ליפס מכרו את כל הכרטיסים לכל משחק במייפל ליף גארדנס מאז 1946 ועד עזיבתו ב-1999, ונכון לעונת 2017/18 - את כל הכרטיסים לכל משחק בסקוטיה-בנק ארנה החל מ-2002. בנוסף לכך, הליפס מביאים אוהדים רבים יחסית למשחקי החוץ שלהם, בפרט בתקופת שיא החורף בדרום ארצות הברית כאשר תיירים קנדים רבים מבלים חופשות חורף בדרום החם יחסית. מתוך כמעט 19000 מושבים בסקוטיה-בנק ארנה, 15500 שמורים למנויים עונתיים כאשר שיעור החידוש שלהם עומד על 99.5%. לליפס יש רשימת המתנה ארוכה למנויים עונתיים, שב-2018 כללה 10000 איש - אך בנתונים הקיימים, האחרון ברשימה צפוי להגיע למנוי עונתי רק בעוד כ-130 שנה. בשל הביקוש הרב, כרטיסים בודדים למשחקי המייפל ליפס הם היקרים ביותר בליגה.
לקבוצה בסיס אוהדים רחב גם באזורים הסמוכים לאוטווה, ובאזור מפלי ניאגרה הסמוך לבאפלו. כתוצאה מכך, ועקב העובדה שהכרטיסים למשחקים הביתיים של אוטווה סנטורס ובאפלו סייברס קלים יותר להשגה מאשר למשחקים הביתיים של המייפל ליפס, מגיעים אוהדים רבים של הליפס למשחקי החוץ של הקבוצה מול שתי הקבוצות הללו, עד כדי מצבים של "אולם נייטרלי" שבו כמות הקהל בין הליפס ליריבתה הביתית קרובה לשוויון.
למרות נאמנותו הגדולה של קהל הקבוצה, בשנים האחרונות אירעו מספר מקרים של מחאה מצד הקהל על רצף השנים בהן מגלה הקבוצה יכולת ירודה. באחד המשחקים בעונת 2014/15 מחה הקהל על ידי השלכת חולצות של הקבוצה אל זירת הקרח, ובמקרים אחרים התריס הקהל כאשר התעלם מקבוצתו ועודד דווקא את טורונטו בלו ג'ייז, קבוצת הבייסבול של העיר.
יריבויות מסורתיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאחת הקבוצות הוותיקות בליגה, פיתחה הקבוצה מספר יריבויות מסורתיות.
ללא ספק היריבות העמוקה ביותר היא עם מונטריאול קנדיאנס, הקבוצה היחידה בליגה הוותיקה יותר ממנה. היריבות בין שני המועדונים חורגת מעולם ההוקי קרח וגולשת ליריבות קהילתית, כאשר הקנדיאנס היא הנציגה הבכירה של קוויבק ושל קהילת דוברי הצרפתית, ומולה המייפל ליפס כמייצגת של העיר הגדולה של קהילת דוברי האנגלית.
מאז ייסודה של אוטווה סנטורס בשנות ה-90, התפתחה יריבות בין השתיים כנציגות הבכירות של אונטריו. השקיעה היחסית של הקנדיאנס באותו עשור תרמה להתפתחות היריבות הזו כיריבות חלופית. הקבוצות נפגשו עד היום ארבע פעמים בפלייאוף, ובכל הסדרות ניצחו הליפס.
הליפס פיתחו יריבויות מסורתיות גם עם הקבוצות האמריקאיות מבין "שש המקוריות", ובפרט ניו יורק ריינג'רס ודטרויט רד וינגס, וגם עם באפלו סייברס עקב הקרבה היחסית בין שתי הערים.
סגל שחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון ל-26 באוקטובר 2024
|
|
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של טורונטו מייפל ליפס
טורונטו מייפל ליפס, ברשת החברתית פייסבוק
טורונטו מייפל ליפס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
טורונטו מייפל ליפס, ברשת החברתית אינסטגרם- טורונטו מייפל ליפס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
