לדלג לתוכן

הכוחות המזוינים של ארצות הברית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לעדכן ערך זה.
ייתכן שהמידע המצוי בדף זה אינו מעודכן, אתם מוזמנים לסייע ולעדכן את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעדכון הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לעדכן ערך זה.
ייתכן שהמידע המצוי בדף זה אינו מעודכן, אתם מוזמנים לסייע ולעדכן את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעדכון הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הכוחות המזוינים של ארצות הברית
United States Armed Forces

משמר טקסי של המטות המשולבים במצעד במחוז ארלינגטון, וירג'יניה
משמר טקסי של המטות המשולבים במצעד במחוז ארלינגטון, וירג'יניה
משמר טקסי של המטות המשולבים במצעד במחוז ארלינגטון, וירג'יניה
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
תקופת הפעילות 14 ביוני 1775 – הווה (249 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה הפנטגון, ארלינגטון, וירג'יניה, ארצות הברית
מנהיגות
המפקד העליון נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן
שר ההגנה מזכיר ההגנה, לויד אוסטין
ראש המטה יושב ראש המטות המשולבים (ראש המטה ויועצו של הנשיא)
דרגות דרגות הכוחות המזוינים של ארצות הברית
כוח אדם
סוג שירות התנדבותי
גיל הגיוס 17 שנה–45 שנה
זמינות לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה

בגילאי 18–49 (2008): גברים: 72,715,332

נשים: 71,638,785
מתאימים לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה

בגילאי 18–49 (2008):
גברים: 59,413,358

נשים: 59,187,183
גודל מחזור שנתי המגיע לגיל הגיוס

בגילאי 18–49 (2008):
גברים: 2,186,440

נשים: 2,079,688
כוחות פעילים 1,356,929
כוחות מילואים 811,000
תקציב
תקציב שנתי 782 מיליארד דולר אמריקני (2022)
אחוזי תמ"ג 3.42% (2019)
https://www.defense.gov/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הכוחות המזוינים של ארצות הברית אנגלית: United States Armed Forces) הם הכוחות שמרכיבים את צבא ארצות הברית. כוחות הצבא המאוחדים של ארצות הברית נחשבים לחזקים והמתקדמים ביותר בעולם. הכוחות של ארצות הברית משתתפים, מלבד במלחמות ארצם, גם במשימות של האו"ם ככוח שלום, וכחלק מברית נאט"ו, במשימות שנועדו לשמירת היציבות הכלל עולמית. הכוחות של ארצות הברית הם הכוח הצבאי בעל פריסת הכוחות הרחבה ביותר בעולם, והשני בגודלו בעולם מבחינת כוח האדם וכמות כלי הנשק הגרעיניים שברשותו. הכוחות כפופים למחלקת ההגנה, ומפקדם העליון הוא נשיא ארצות הברית. יושב ראש המטות המשולבים מוגדר בחוק האמריקני כקצין הבכיר ביותר בכוחות המזוינים של ארצות הברית, והיועץ הצבאי הראשי לנשיא ארצות הברית. תפקידו הוא להוביל את הפגישות ולתאם את המאמצים של המטות המשולבים (JCS).

הכוחות מופעלים על ידי הפיקודים הקרבים המאוחדים. בהתאם לחוק גולדווטר-ניקולס מ-1986, שרשרת הפיקוד היא נשיא ארצות הברית ← מזכיר ההגנה של ארצות הברית ← מפקד הפיקוד הקרבי.

הכוחות של ארצות הברית מורכבים משש זרועות:

הכוחות המזוינים של ארצות הברית
זרועות
צבא ארצות הברית
צי ארצות הברית
חיל האוויר של ארצות הברית
חיל הנחתים של ארצות הברית
משמר החופים של ארצות הברית
חיל החלל של ארצות הברית
עיטורים ומבנה פיקודי
עיטורי הכוחות המזוינים של ארצות הברית
דרגות הכוחות המזוינים של ארצות הברית
נשיא ארצות הברית
מזכיר ההגנה של ארצות הברית
פיקוד קרבי מאוחד
היסטוריה צבאית
היסטוריה צבאית של ארצות הברית
היסטוריה של ארצות הברית
חוק גולדווטר-ניקולס

הכוחות של ארצות הברית החלו כצבא הקונטיננטלי ששימש כצבא גרילה של 13 המושבות במלחמתן כנגד בריטניה וכנגד האינדיאנים. מאוחר יותר, עם אימוץ חוקת ארצות הברית, הפך לצבא ארצות הברית, ולבסוף אורגן והוגדר ככוחות המזוינים של ארצות הברית, כאשר זכותו להחזיק צבא ולתחזק זרוע ימית עוגנה בחוקה. על-פי החוקה, הזכות להכרזת מלחמה ניתנה לקונגרס, ואילו המנהיג העליון של הכוחות הוא נשיא ארצות הברית. לאחר ייסוד הכוחות, הם החלו במשימות לכיבוש שטחים ביבשת אמריקה הצפונית, במהלכן התעמתו עם אימפריות קולוניאליסטיות שניסו גם הן לכבוש שטחים ביבשת (בין העימותים ניתן למנות את מלחמת 1812, קרב טיפקנו, מלחמת ארצות הברית–מקסיקו, ומלחמת ארצות הברית–ספרד).

לאחר ניצחון ארצות הברית במלחמת ארצות הברית–ספרד, כוחה הצבאי נחשב לכוח חזק וחשוב בעולם, דבר שהתבטא בין היתר במלחמת העולם הראשונה שהוכרעה לטובת ארצות ההסכמה לאחר הצטרפות ארצות הברית למלחמה. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, עם ניצחון בעלות הברית (קואליציה שכללה את ארצות הברית, בריטניה, וברית המועצות), הכוח הצבאי של ארצות הברית נחשב למוביל בעולם לצד כוחה הצבאי של ברית המועצות.

לאחר מלחמת העולם השנייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום מלחמת העולם השנייה החלה המלחמה הקרה, מאבק מתמשך של ארצות הברית וברית המועצות על שליטה בעולם ובמהלכה הכוחות של ארצות הברית השתתפו בהגנה על בעלות ברית של ארצות הברית בעולם, לעיתים תוך מלחמות של ממש (מלחמת קוריאה ומלחמת וייטנאם, שבמהלכה הוכרז זמנית חוק גיוס חובה). בנוסף לכך, במהלך המלחמה הקרה, ארצות הברית הקימה בריתות הגנה (שהמפורסמת שבהן היא ברית נאט"ו) על-מנת ליצור הרתעה בפני ברית המועצות ובעלות בריתה.

המחצית השנייה של המאה ה-20

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום המלחמה הקרה והתפרקות ברית המועצות, הכוחות של ארצות הברית השתתפו באופן מרכזי בשמירת היציבות בעולם (כחלק מהתפיסה של סדר עולמי חדש ובו ארצות הברית היא מעצמת העל היחידה), הן במבצעים קטנים (כמו מבצע השבת התקווה לסומליה על-מנת להפסיק את מלחמת האזרחים בסומליה, או מבצע כוח מאוחד בקוסובו על-מנת להפסיק את רצח העם שהתרחש בקוסובו), והן במלחמה רחבת היקף כמלחמת המפרץ.

עם תחילת שנות האלפיים, ארצות הברית חזתה בפיגוע הטרור הגדול בהיסטוריה, ובמהלכו מספר טרוריסטים מוסלמים השתלטו על מטוסי נוסעים וריסקו אותם בבניין הפנטגון ובמגדלי התאומים שבמרכז הסחר העולמי בניו יורק. בשל כך, ארצות הברית שינתה את תפיסתה הביטחונית והחלה במלחמת חורמה בטרור העולמי, וכחלק ממאבקה בו, יצאה למלחמת אפגניסטן על-מנת לפגוע במרכז כוחו של ארגון הטרור האיסלאמי אל קאעידה (שהיה אחראי לביצוע הפיגוע) ועל-מנת לפגוע בשלטון הטליבאן ששלט באפגניסטן על-מנת להראות שקיים מחיר לתמיכה בטרור. בנוסף לכך, ארצות הברית יצאה למלחמת עיראק מתוך רעיון לפיו ממשל סדאם חוסיין תומך באל-קאעידה ומפתח נשק לא קונבנציונלי.

במהלך העשורים האחרונים של המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 בנו הכוחות המזוינים רשת אספקה עולמית, שמאפשרת לה להפעיל מגוון אמצעי לחימה באזורים שונים של העולם. תפעול קבוע של רשת האספקה המורכבת הזו, הפכה את הכוחות המזוינים של ארצות הברית לארגון שהוא צרכן הדלק הגדול בעולם שאינו מדינה (וגדול יותר ממספר מדינות). בהתאם לכך, על פי מחקר שפורסם בבריטניה בשנת 2019, הכוחות המזוינים של ארצות הברית הם אחד מהפולטים הגדולים בהיסטוריה של פליטת גזי חממה. המחקר מניח שמצב זה לא ישתפר בעתיד הקרוב, מכיוון שכל כלי השריון, הטיס והשיט של הכוחות מותאמים לסוגי אנרגיה המסורתיים והמזהמים, ואין אפשרות מעשית להחליף היקף רחב של ציוד צבאי כבד שכזה[1].

נכון ל-2020, שירתו בכוחות המזוינים של ארצות הברית כ-1.3 מיליון חיילים בשירות סדיר, ובנוסף כ-807 אלף חיילים בשירות מילואים. השירות בצבא הוא התנדבותי, אך הנשיא רשאי לבצע גיוס חובה למשך תקופה מסוימת, באישור הקונגרס (כך קרה בזמן מלחמת וייטנאם). הכוחות המזוינים של ארצות הברית הם הכוח הצבאי השני בעולם במספר החיילים המשרתים, לאחר הצבא הרפובליקה העממית של סין, והראשון בפריסתו בעולם.

זרוע חוגרים קצינים אזרחים סך-הכל חיילים
צבא ארצות הברית 387,974 93,280 299,644 481,254
חיל הנחתים של ארצות הברית 159,508 21,450 20,484 180,958
צי ארצות הברית 286,337 55,659 179,293 341,996
חיל האוויר של ארצות הברית 265,369 64,245 174,754 329,614
חיל החלל של ארצות הברית 3,692 2,742 6,434
משמר החופים של ארצות הברית 32,782 8,239 42,042
סך-הכל כוח הסדיר 1,137,916 236,826 681,232 1,347,106
כוח המילואים של הצבא (כולל את המשמר הלאומי של הצבא) 527,578
כוח המילואים של חיל הנחתים 38,473
כוח המילואים של חיל הים 57,650
כוח המילואים של חיל האוויר (כולל את המשמר הלאומי של החיל) 174,765
כוח המילואים של משמר החופים 6,142
סך-הכל כוח המילואים 807,562
ערך מורחב – פיקוד קרבי מאוחד

פיקודים אזוריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלוקת הפיקוד האזורית של הכוחות

הכוחות של ארצות הברית הם הכוח הצבאי בעל הפריסה הרחבה ביותר בעולם, פריסה המאפשרת לארצות הברית לפעול במהירות בכל נקודה בעולם, ללא צורך בהזזת כוחות מאסיבית למרחקים. ארצות הברית מחלקת את כל העולם למספר פיקודים, שלכל אחד מפקדת ענק האחראית על הכוחות הצבאיים באותו האזור.

הפיקוד אזור בסיס מרכזי
פיקוד צפון של ארצות הברית צפון אמריקה, לרבות הגנה על ארצות הברית קולורדו
פיקוד מרכז של ארצות הברית מזרח אפריקה, המפרץ הפרסי ומרכז אסיה, לרבות המזרח התיכון ומשנת 2021 כולל ישראל (למעט טורקיה) פלורידה
פיקוד אירופה של ארצות הברית אירופה, רוסיה וטורקיה גרמניה
פיקוד האינדו-פסיפי של ארצות הברית האוקיינוס השקט, לרבות דרום-מזרח אסיה, אוסטרליה, ניו זילנד וגינאה החדשה הוואיי
פיקוד דרום של ארצות הברית דרום אמריקה פלורידה
פיקוד אפריקה של ארצות הברית אפריקה (למעט מצרים) גרמניה
פיקוד החלל של ארצות הברית קולורדו

פיקודים מבצעיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמצעי לחימה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטוס חמקן מסוג F-22 ראפטור, למטרות עליונות אווירית
נושאת המטוסים נימיץ

מרבית אמצעי הלחימה שהכוחות המזוינים של ארצות הברית מצוידים בהם מיוצרים בארצות הברית, בנוסף למיעוט שמיוצר בשיתוף של מדינות אחרות או השבחה של אמצעי לחימה שנקנו ממדינות אחרות (שיתופי פעולה כאלו קיימים בעיקר עם בריטניה וישראל). חלק מאמצעי הלחימה שהכוחות מצוידים בהם, נמכר למדינות אחרות, וחלק הוא בלעדי ונשאר כגורם המהווה יתרון איכותי על פני יריביה.

הנשק האישי של החיילים הוא רובה סער ממשפחת ה-M16 וה-M4 (חיילים המשרתים באירופה משתמשים לעיתים גם ברובה סער מסוג G36). בנוסף לכך, כל פלוגות ומחלקות החי"ר מצוידות במקלעים מסוגים שונים: מקלע בינוני מסוג מאג, מקלע כבד M2 בראונינג, ומקלע רימונים סאקו דיפנס Mk19. בנוסף, מצוידות יחידות החי"ר ברקטות נגד טנקים מסוג לאו M72, ובטילים נגד טנקים מסוג טאו. חיל הנחתים משתמש גם במטול רקטות נגד טנקים מסוג B-300 משודרג בשם SMAW. מחלקות החי"ר מתניידות על גבי נגמ"שים מסוג M-113.

חיל השריון בצבא האמריקני בנוי על טנק מערכה מסוג אברהמס M1. חיל התותחנים בצבא האמריקני מורכב ממערכות רקטיות חדישות מסוג MLRS בעלות יכולת שיגור לטווח של כ-300 ק"מ (לעומת 40 עד 80 ק"מ בגרסאות המיוצאות).

חיל האוויר האמריקני הוא חיל האוויר הגדול בעולם וכולל כ-5,500 כלי טיס. עמוד השדרה של חיל האוויר הוא מטוסים מסוג F-16 ו-F-15 שהושבחו, ומטוסי ה-F-35 החמקניים. בנוסף לכך, חיל האוויר משתמש, באופן בלעדי, במפציצים חמקניים מסוג B-2 ספיריט, מטוסי עליונות אווירית חמקניים מסוג F-22 ראפטור ומטוס תקיפה כבד (המכונה גם כספינת תותחים) מסוג AC-130. בנוסף לכך, בשנים האחרונות החלה התגברות בשימוש בכלי טיס בלתי מאוישים לצורכי תקיפה.

חיל הים האמריקני נחשב גם הוא לגדול בעולם (הן בדחי האוניות והן במספר האוניות) והוא כולל את צי נושאות המטוסים הגדול בעולם, שכולל 11 נושאות מטוסים, שכל אחת מהן יכולה לשאת כ-90 מטוסי קרב. כיום נבנית נושאת מטוסים נוספת ומתוכננות בסך הכל עשר נושאות מטוסים מסדרת ג'רלד פורד, שיחליפו בהדרגה את נושאות המטוסים מסדרת נימיץ, ובין היתר יהיו מתאימות גם לנשיאת מטוסי F-35 חמקניים ויאפשרו עבודה של פחות אנשי צוות על הסיפון. הצי האמריקני מפעיל גם כ-30 אוניות סער אמפיביות, כ-20 סיירות מסדרת טיקונדרוגה, כ-70 משחתות (רובן ככולן מסדרת ארלי בורק) וכ-70 צוללות בהנעה גרעינית מדגמים שונים (צוללות טילים בליסטיים, צוללות טילי שיוט וצוללות תקיפה).

הצי האמריקני הוא גם חיל הים בעל מספר כלי הטיס הגבוה בעולם: כ-3,500 מטוסי קרב וכ-500 מסוקי קרב.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ צבא המלחמה באקלים, באתר מכון דוידסון