הדיוויזיה ה-75 (בריטניה)
 | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
| שיוך |
 הצבא הבריטי |
| סוג | דיוויזיה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 25 ביוני 1917 – 1 באפריל 1920 (שנתיים) |
| מלחמות | מלחמת העולם הראשונה |
| פיקוד | |
| דרגת המפקד |
 מייג'ור גנרל |
הדיוויזיה ה-75 של הצבא הבריטי הייתה דיוויזיה בריטית אשר לחמה במלחמת העולם הראשונה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקמת הדיוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-16 במרץ 1917 משרד המלחמה נתן ל-EEF אישור להקים דיוויזיה בריטית חדשה מגדודי חי"ר של הכוח הטריטוריאלי שהגיעו למצרים כתגבורת מהודו. אלה היו בעיקר מהדיוויזיות ה-43 (וסקס) וה-45 (וסקס ה-2), שהפליגו להודו ב-1914 כדי להקל על חיילים סדירים. הדיוויזיה קיבלה את המספר 75, והיא כללה את חטיבות הרגלים ה-232, ה-233 וה-234. מייג'ור גנרל פיליפ פיילין מהבריגדה ההודית ה-29 הועלה לפקד על הדיוויזיה החדשה.
החטיבה ה-232 החלה להיווצר במואסקר ב-14 באפריל 1917, אך ב-24 במאי הורה משרד המלחמה לכלול גם כמה גדודי צבא הודו הבריטית כדי לזרז את הקמת הדיוויזיה. הראשון שבהם הגיע מהבריגדה ההודית ה-29 של פיילין. משרד המלחמה החליט ב-11 ביוני שהדיוויזיה צריכה להיות 'הודית', עם הקמת גדוד בריטי אחד ושלושה גדודים הודים לכל חטיבה. אולם הסבה זו הושלמה רק בקיץ 1918. תהליך הרכבת הדיוויזיה נמשך: החטיבה ה-233 החלה להתאסף בזיתון ב-25 במאי 1917, אך אז מונתה על הגנות רפא בסיני והצטרפה לדיוויזיה ה-75 רק ב-18 באוגוסט. הדיוויזיה הוקמה באופן רשמי ב-25 ביוני כאשר החטיבה ה-234 החלה להתאסף באל עריש.
מציאת הארטילריה הדרושה לדיוויזיה היוותה קושי אמיתי. חטיבת שדה חדשה CLXXII הגיעה לאלכסנדריה מבריטניה ב-23 ביולי, ופורקה מיד כדי ליצור את הגרעין של שתי חטיבות טריטוריאליות מהשורה השנייה, CLXXII ו-XXXVII, שקיבלו את מספר היחידות שפורקו בצרפת. חטיבת השדה השלישית הגיעה מדרום אפריקה ביולי, והצטרפה לדיוויזיה ה-75 ב-12 בספטמבר לאחר שאורגנה מחדש וצוידה מחדש בתותחי 18 פאונד. עם זאת, בגלל המחסור בהוביצרים 4.5 אינץ', רק באוקטובר קיבלו החטיבות הבריטיות את סוללות ההוביצרים שלהן, והבריגדה הדרום אפריקאית לא הגיעה אלא רק באפריל שלאחר מכן.
פעילות הדיוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדיוויזיה ה-75 הצטרפה לקורפוס ה-21 והשתתפה במערכה בארץ ישראל, החל בקרב עזה השלישי ב-27 באוקטובר 1917, שהוביל ללכידת עזה (6–7 בנובמבר), ותחנת הרכבת נחל שורק (13–14 בנובמבר) קרב נבי סמואל (20–24 בנובמבר). באביב 1918 הייתה הדיוויזיה מעורבת בפעולות בבעל חצור (11–12 במרץ) ובברוקין (9–11 באפריל). לאחר ארגון מחדש בקיץ 1918, הדיוויזיה ה-75 הצטרפה למתקפה האחרונה של הגנרל אלנבי (קרב מגידו). בקרב השרון (19 בספטמבר), קיבלה הדיוויזיה ה-75 את המשימה לכבוש את מיסקה ואת מערכת התעלות סביב הכפר אט טיר, שהוחזקו על ידי הדיוויזיה העות'מאנית ה-49, ונכבשו לאחר לחימה קשה.
פירוק הדיוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר סיום הלחימה ב-19 בספטמבר, הדיוויזיה ה-75 ושאר הקורפוס ה-21 נותרו בעבודות שיקום ותיקון דרכים עד שנחתמה שביתת הנשק עם הטורקים ב-31 באוקטובר. שחרור הדיוויזיה החל מוקדם בשנת 1919, אבל הדיוויזיה ה-75 נבחרה לחיל הכיבוש בארץ ישראל. במרץ 1919 היא חזרה לתפקיד חיל מצב במצרים, והפכה לאחראית לאזור הדלתא המזרחית, ששמה שונה לאזור הדיוויזיה ה-75. לדיוויזיה זו צורפו יחידות רבות אחרות. לאחר יולי 1919 החלו הפרעות במצרים לדעוך, ויחידות החלו להתפזר לארצות מולדתם. ב-1 באפריל 1920 הועברו אזור הדיוויזיה והחיילים הנותרים לידי הדיוויזיה ה-10 (אירית) והדיוויזיה ה-75 חדלה להתקיים.
סמל הדיוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סמל הדיוויזיה נקבע למפתח בעקבות קרב נבי סמואל כדי לסמן את היותה של הדיוויזיה "מחזיקת המפתח" בדרך לירושלים.