דוגן
 | |
| דוגן מתבונן בירח | |
| לידה |
19 בינואר 1200 Koga, יפן  |
|---|---|
| פטירה |
22 בספטמבר 1253 (בגיל 53) קיוטו, יפן |
| מדינה |
יפן |
| זרם | מהאיאנה |
| מסורת | זן |
| שושלת |
Koga family |
| תקופת הפעילות |
? – 29 בספטמבר 1253 |
| תלמידים |
Koun Ejō |
| יצירות ידועות |
Shōbōgenzō, Shōbōgenzō Zuimonki, Fukan zazengi, Hōkyōki |
  | |
אייהי דוֹגֶן זֶנְגִ'י (יפנית: 道元禅師; 19 בינואר 1200 – 22 בספטמבר 1253) היה מורה זן יפני. הוא נחשב למייסד זרם אסכולת הסוטו זן בזן בודהיזם ונתפש כאחד מהוגי הדעות המשפיעים ביותר ביפן.[1]
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]דוגן נולד בעיר קיוטו שביפן. אביו היה בן לשבט המִנָמוֹטוֹ ונפטר כשהיה בן שנתיים, ואמו, בת למשפחת פוג'יוארה (藤原) האריסטוקרטית נפטרה כאשר היה בן שבע. מסופר כי לפני מותה, אמו של דוגן אחזה אותו בזרועותיה והפצירה בו ללכת בדרך הבודהיזם. תחילה גדל וחונך דוגן אצל אחיו למחצה מיצ'יטומו (Michitomo) – מנישואיו הראשונים של אביו, אך בגיל שתים עשרה הוא עזב את המעגל המשפחתי והצטרף לדודו רְיוֹקָאן, אחיה של אמו[2] שהשתייך לזרם הטֶנְדַאי – אחד מהזרמים הבודהיסטיים המקובלים והוותיקים ביפן, במנזרם בהר הִיאֵי.[3]
בתקופת לימודיו במנזר נחשב דוגן לנזיר מבטיח. הוא היה בקיא בסינית, ספרות, שירה וקליגרפיה, ובשנים 1213–1214 החל להתעורר בקרבו הספק בנוגע לטיב מהותה של התורה הבודהיסטית עצמה. הוא מצא סתירה פנימית במחשבת המָהָאיָאנָה – אחד הזרמים הגדולים בבודהיזם – אשר הניעה אותו לצאת למסעו הרוחני בסוף בגרותו: לפי הבודהיזם המהאיאני "טבע הבודהה" מצוי בכל הברואים, כלומר כל אדם בבסיסו הוא "ער". אם כך, מדוע ישנה דרישה לאימון מפרך כדי להגיע להארה?[4] דוגן ניסח את תהייתו כך: "אם טבע בודהה מצוי באדם מלכתחילה,/ והוא מבטא את המוחלט כמות שהוא,/ אז מדוע משתוקקים כל הבודהות/ לתור אחר ההתעוררות?".[5]
את הסמכתו לנזיר קיבל דוגן ב-1213 באנריאקוג'י (延暦寺), מקדש ההר היאי. אמנם, הוא לא היה שבע רצון מאופן הלימוד בו, שכן לתפישתו המשמעת הייתה רגועה מדי ולימוד הכתבים הבודהיסטים הוזנח. אכזבה זו דחפה אותו אל עבר יציאתו למסע רוחני, שנבע מתשוקה והתמסרות אחר החיפוש של צורתו האותנטית ביותר והמקור הטהור של הבודהיזם.[6] הוא פנה אל מנזר קֶנְ'נִינְגִ'י בקיוטו, שם למד תחת אֵיסַאי, מורה זן גדול של זרם הרִינְזַאי, שנפטר ב-1215. דוגן שהה שם תחילה שנה אחת, אך שב לקנ'נינג'י בשנת 1217, והחל ללמוד אצל הנזיר מְיוֹזֶן, יורשו של איסאי. דוגן ראה במיוזן מורה אמיתי, ומיוזן ראה בדוגן תלמיד נלהב ובשל. הם פיתחו מערכת יחסים קרובה ויצאו יחד למסע לסין ב-1223, עם כוונה מפורשת לחיפוש המסר האותנטי של הדהרמה של חוכמת הבודהיזם.[7]
שהותו בסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשהגיעו דוגן ומיוזן לסין ב-1223, נשאר דוגן על הספינה למשך שלושה חודשים. הסיבה לכך היא שהוא קיבל את צו הבּודְהִיסַטְווֹה של המהאיאנה, אך לא את הצו השלם של הטהרוואדה – זרם בודהיסטי נוסף – אשר נדרש על-מנת להיכנס לסין כנזיר-תלמיד [דרוש מקור][מפני ש...]. ככל הנראה הוא התכוון להישאר שם עד שימצא את התשובה לשאלתו הגדולה – ככל שיידרש. במהלך שלושת החודשים אשר שהה בספינה, פגש דוגן בנזיר מבוגר כבן 60, מפגש שלימים היווה נקודת מפנה עבורו. הנזיר היה הטבח הראשי של הר א-יו-וונג (A-yü-wang), שנמצא במרחק של כ-17.5 ק"מ מהספינה, והגיע כדי לקנות פטריות יפניות להכנת דייסה. דוגן התרשם עמוקות ממסירותו של הנזיר הזקן, וביקש ממנו להישאר ללילה.[8] הנזיר סירב בטענה שאם יישאר יהיה זה אי-מילוי חובתו כטבח ראשי וכך הוא לא יתרגל את הדרך.[9] דוגן תהה מדוע אין איש שיכול להחליפו ומדוע איש בגילו אינו עוסק בזַאזֵן – מדיטציה בישיבה, כדי להגיע אל הדרך. הוא שאל את הנזיר על כך ונענה:[10] "אתה, איש טוב מארץ זרה, עדיין לא הבנת מהו תרגול הדרך, ומהן האותיות".[9]
לאחר זמן מה פגש דוגן את הנזיר בשנית, ושאל אותו מהן האותיות והמילים. הנזיר ענה בפשטות ובמורכבות: "אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש". בכתביו ביאר דוגן:
"כפי שהמילים והאותיות שראיתי עד כה היו אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש – כך המילים והאותיות שאני רואה עכשיו גם הן שש, שבע, שמונה, תשע, עשר."[11] "אם נזירי העבר והעתיד יסתכלו [על המילים] בכל מקום ויקדישו מאמצים לדרך זו, הם ישיגו מדיטציה טהורה. אם לא, הם יסבלו מפגיעותיה של מדיטציה לא-טהורה, ולא יהיו טובים בהכנת ארוחות לנזירים."[12]
סיפור זה מהווה חלק משמעותי בלימודיו של דוגן ביפן, ואף בעיצוב המשך חייו. הוא מצביע על הגעתו של דוגן להבנה, כי הגשמתו של הנזיר בעבודתו כטבח ראשי והשגתו העצמית בדבר משמעות הדרך, הן למעשה דבר אחד וזהה.[13] כל הגישה כלפי היקום ומשמעותו לחיים רוחניים טמונים בחידה זו. בתמציתיות, המילים קוראות להתעלות מעל לחשיבה המסווגת, לחדור דרך משמעות השפה והסמלים, לדחות כל חלוקה של היקום למציאות ראשונית ומשנית. בכל הוויה, קטנה ככל שתהיה, מתקיים כל היקום. הבנת האמת הזו והחיים לפיה הם האימון של הדרך – זוהי התגשמות הדהרמה עצמה.[14]
לימודיו אצל ג'ו-צ'ינג (Ju-Ching)
[עריכת קוד מקור | עריכה]דוגן המשיך לשהות במנזרים שונים בחיפושו אחר ההארה, אך ללא הועיל.[13] הוא שקל לחזור ליפן, עד שנזיר זקן סיפר לו כי למנזר בהר טיאן-טואנג (T'ien-t'ung) ישנו ראש מנזר חדש, ג'ו-צ'ינג (Ju-ching), שהיה ידוע כמורה בעל שיעור קומה רב בכל סין. ב-1225 פגש דוגן לראשונה את ג'ו-צ'ינג, שקיבל אותו כתלמיד.[15] צעד זה שינה את חייו של דוגן לחלוטין, מפני שבאותה השנה הוא הגיע להארה[14] – נטישת הגוף והתודעה – "Dropping the body and mind". הבנה זו היוותה תשובה עבור שאלתו של דוגן, ומוסברת בדרך קריאתו השונה את המהאיאנה מהאפארינרוונה סוטרה (Mahāyāna Mahāparinirvāṇa Sūtra), הטקסט אשר מלמד את טבע הבודהה. הקריאה הרווחת היא "טבע הבודהה הוא מהות כל היצורים המודעים ולעולם אינו משתנה", ודוגן קרא באופן הבא: "שקיאמוני בודהה אמר: הכל יצורים מודעים, כל הדברים הם טבע-בודהה; הטטהאגטה [כינוי לבודהה, מי שהגיע לכך] קיים לנצח, והוא לא-מתקיים ועם-זאת מתקיים, ומשתנה". זהו האישור של המהאיאנה, במיוחד של הפראג'נאפאראמיטה (Prajñāpāramitā) – ראיית טבע האמת, שנירוואנה [ההארה והשחרור מהסבל] היא סמסרה [מעגליות החיים והמוות] וסמסרה היא נירוואנה.[16]
ב-1225 העניק ג'ו-צ'ינג לדוגן את מגילת אילן היוחסין של צו הבודהיסטווה, כפי שנמסר באופן מקורי מבודהה לבודהה. נתינה זו מסמלת את התחלתו הרשמית של דוגן כיורש של שושלת היוחסין של אסכולת טסאו-טונג (Ts'ao-tung) לצ'אן, ופירוש הדבר, ראשיתו של זרם הסוטו-זן היפני.[17]
שובוגנזו
[עריכת קוד מקור | עריכה]"שׁוֹבּוֹגֵנזוֹ" – "אוצר עין הדהרמה האמיתית", היא יצירתו העיקרית של דוגן וכוללת תשעים וחמישה פרקים. היא נכתבה ביפנית, עם לוגיקה חדה ובצורה תמציתית ועמוקה, ולכן נחשבת לאחת מהיצירות המשמעותיות שנכתבו בדורותיה של הפילוסופיה היפנית.[18] את חלקיה הראשונים החל דוגן לכתוב עם שובו מסין ב-1227, בגיל 27. אחד העקרונות הבולטים של הגותו של דוגן ,[19] זהות עצמית של אימון והארה[20] הוא למעשה מענה לשאלה שהטרידה את דוגן מנעוריו: כשתהה תחילה על הצורך באימון כדי להגיע להארה, היה זה כי הוא התייחס לאימון הרוחני מנקודת מבט דואליסטית, אשר מפרידה בין האימון ובין ההגשמה שלו – כלומר רואה באימון הבודהיסטי דרך להגעה למטרה הסופית, נירוואנה. אך העיקרון המוצג בשובוגנזו הוא ההבנה של דוגן: האימון אינו משמש כאמצעי להגשמה, אלא הוא עצמו ההגשמה המלאה.[21] ישנה זהות בין האימון האינטנסיבי והבלתי מתפשר של מדיטציית הזאזן לבין השגת התעוררות. לתפישתו של דוגן, הפתרון לבעיית ההיאחזות בחיים הוא זאזן בלבד, אשר מהווה את עמוד התווך של הפילוסופיה הבודהיסטית כולה.[22] שיטתו של דוגן היא שיקנטזה (只管打坐) – הזן השקט, זן באמצעות זן. הכוונה היא לישיבה הרמונית בשילוב רגליים, מבלי לחפש ולצפות לדבר. בתוך הזאזן, האימון והארה הם זהים אחד לשני:[20] ישנה קבלה של המצב כפי שהוא ברגע נתון, בזמן שבו מבוצעת "רק ישיבה". עבור דוגן, זוהי ההזדמנות להביע את טבע הבודהה, הטבע הבסיסי של כל רגע ורגע, לאשר ולבטא דרך הגוף והתודעה, דרך ההוויה עצמה את הרגע הזה, את מה שישנו. התובנה הזו היא ההתעוררות; היא אינה נמצאת מחוץ למציאות, אלא עוסקת בדבר טבעה של המציאות.[23]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איהי דוגן, מורה הזן דוגן, מבחר כתבים, תרגם איתן בולוקן, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2022.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פוקאנזאזנגי - זאזן הדרך המומלצת לכולם / דוגן זנז'י (תרגום עברי)
- גנז'וקואן - המסתורין מתגלה מעצמו / דוגן זנז'י (תרגום עברי)
גדעון לב, הנזיר היפני שגילה אחרי שנים את התגלית היחידה: אין מה לגלות, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2023- דוגן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
דוגן זנג'י (1200-1253), דף שער בספרייה הלאומית
דוגן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
דוגן, באתר Discogs (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אייהי דוגן, מבוא לסוטו זן: שובוגנזו זוימונקי. מאנגלית: ענבל טפר (ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס – האוניברסיטה העברית 2009), עמ' 7.
- ^ Gilbert G. Hardy, Monastic Quest and Interreligious Dialogue (New York: Peter Lang Publishing, 1990), p. 155.
- ^ זנג'י דוגן, ריוקאן טאיגו, בתוך השלג הדק: שירת הזן של דוגן וריוקאן. מיפנית קלאסית: איתן בולוקן (ישראל: הוצאת קשב לשירה, 2011), עמ' 11.
- ^ שם, עמ' 11-12.
- ^ התרגום כפי שמובא אצל דוגן, טאיגו, בתוך השלג הדק: שירת הזן של דוגן וריוקאן, עמ' 12.
- ^ Hardy, Monastic Quest and Interreligious Dialogue, p. 155-156.
- ^ Ibid, p. 156.
- ^ Takashi James Kodera, Dogen's Formative Years in China: an Historical Study and Annotated Translation of the Hokyo-ki (London: Lowe & Brydone Priners, 1980), p. 36-37.
- ^ 1 2 Hardy, Monastic Quest and Interreligious Dialogue, p. 156.
- ^ Kodera, Dogen's Formative Years in China: an Historical Study and Annotated Translation of the Hokyo-ki, p. 37.
- ^ Ibid, p.157
- ^ Kodera, Dogen's Formative Years in China: an Historical Study and Annotated Translation of the Hokyo-ki, p 39.
- ^ 1 2 Ibid.
- ^ 1 2 Hardy, Monastic Quest and Interreligious Dialogue, p. 157.
- ^ Kodera, Dogen's Formative Years in China: an Historical Study and Annotated Translation of the Hokyo-ki, p. 52.
- ^ Kodera, Dogen's Formative Years in China: an Historical Study and Annotated Translation of the Hokyo-ki, p. 60-62.
- ^ Ibid, p. 64.
- ^ דוגן זנג'י, מסונגה רייהו, הדרך הישירה לאני האמיתי ולתפקוד מלא בחיי היומיום. מיפנית: דני וקסמן, עופר כהן (ישראל: הצוק הכחול 2006 [1958]), עמ'74.
- ^ דוגן, טאיגו, בתוך השלג הדק: שירת הזן של דוגן וריוקאן, עמ'13.
- ^ 1 2 דוגן, מסונגה, הדרך הישירה לאני האמיתי ולתפקוד מלא בחיי היומיום, עמ' 76.
- ^ דוגן, טאיגו, בתוך השלג הדק: שירת הזן של דוגן וריוקאן, עמ'14.
- ^ דוגן,, מבוא לסוטו זן: שובוגנזו זוימונקי, עמ' 8.
- ^ דוגן, טאיגו, בתוך השלג הדק: שירת הזן של דוגן וריוקאן, עמ'15.
| בקרת זהויות |
|
|---|