בנג'מין גראהם
_in_1950.jpg) | |
| לידה |
9 במאי 1894 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
21 בספטמבר 1976 (בגיל 82) אקס-אן-פרובאנס, צרפת |
| שם לידה |
Benjamin Grossbaum |
| ענף מדעי |
כלכלה |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
אוניברסיטת קולומביה |
  | |
בנג'מין גראהם (באנגלית: Benjamin Graham; 8 במאי 1894 – 21 בספטמבר 1976) היה כלכלן אמריקאי בעל השפעה ומשקיע מקצועי. גרהאם נחשב כמייסדו של תחום השקעות הערך. על תלמידיו המפורסמים נמנה המיליארדר וורן באפט.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גראהם נולד בלונדון למשפחה יהודית ועבר לניו יורק עם משפחתו בגיל שנה. שם משפחתו המקורי היה גרוסבאום, והוריו שינו את שם משפחתם לגראהם בימי מלחמת העולם הראשונה, כאשר שמות בעלי צליל גרמני צרמו לאוזני השומעים. אחרי מות אביו סבל גראהם מעוני, אך הוא היה סטודנט טוב וסיים את לימודיו בהצטיינות בגיל 20. גראהם הוזמן לעבוד כמתרגל באנגלית, מתמטיקה, ופילוסופיה, אבל במקום זאת החל לעבוד בוול סטריט וייסד את השותפות של גראהם-ניומן.
ב-1928 החל ללמד בבית ספר לעסקים של אוניברסיטת קולומביה בניו יורק. ב-1934 פרסם ביחד עם דייוויד דוד את ספרם המשותף "ניתוח ניירות ערך".
לגרהאם היו מספר תלמידים ידועים ביניהם ז'אן מארי אווילארד, וורן באפט, ויליאם רואן, ארווין קאהן, ווולטר ג'יי שלוס. באפט, שזוקף את היסודות האיתנים של המסגרת האינטלקטואלית שלו לגראהם, מתאר אותו כאיש שהשפיע עליו יותר מכל, לאחר אביו. לגרהאם הייתה השפעה כה רבה על תלמידיו, עד כי באפט וקאהן קראו לבניהם על שמו: "הווארד גראהם באפט" ו"תומאס גראהם קאהן".
משנתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרו, "ניתוח ניירות ערך" אשר נכתב בשיתוף עם דייוויד דוד, פורסם בשנת 1934 ומאז שנכתב נחשב למרכזי ומשפיע עבור משקיעים רבים. ספר זה וספרו השני "המשקיע הנבון" (The Intelligent Investor)[1] אשר פורסם בשנת 1949 נחשבים לשני ספריו החשובים ביותר. וורן באפט תיאר את הספר "המשקיע הנבון" כ"הספר הטוב ביותר על השקעות אשר נכתב אי פעם".
גראהם הטיף למשקיעי שוק ההון להבחין בין השקעה וספקולציה. בספרו "ניתוח ניירות ערך", הוא הציע הגדרה ברורה של השקעה שהובדלה ממה שהוא העריך כספקולציה. הוא כתב כי "פעולת השקעה היא פעולה אשר עברה בדיקה יסודית ומקיפה, ומעניקה ביטחון על הקרן ותשואה נאותה על ההשקעה. פעולות אשר לא עונות על דרישות אלה הן ספקולטיביות".
גראהם כתב שבעל מניות צריך לראות אותן בראש ובראשונה כבעלות חלקית על עסק. עם נקודת המחשבה הזו, בעל המניות אינו צריך להיות מוטרד מדי מהתנודתיות במחירי המניות, מאחר שבטווח קצר, הבורסה מתנהגת באופן תנודתי, אבל בטווח ארוך היא מתנהגת בצורה מאוזנת. (כלומר בטווח הארוך הערך האמיתי ישתקף במחיר המניות).
גראהם הבחין בין המשקיע הפסיבי והמשקיע הפעיל. המשקיע הפסיבי, שלעיתים קרובות נקרא משקיע דפנסיבי, משקיע בזהירות, מחפש מניות ערך, ומשקיע לטווח ארוך. למשקיע הפעיל, מצד שני, זמן פנוי וכן עניין רב יותר, וייתכן שיש לו ידע ספציפי בתחום שמאפשר לו לחפש הזדמנויות בשוק ההשקעות.
גראהם המליץ שמשקיעים ישקיעו זמן ומאמץ לנתח את הדוחות הכספיים של חברות. כאשר מניית חברה ניתנת לקניה בשוק במחיר מוזל לעומת הערך הפנימי שלה, קיים "מרווח ביטחון", אשר עושה אותה מנייה מתאימה להשקעה. גראהם כתב שהשקעה כזו היא החכמה ביותר כאשר היא נעשית בצורה שיטתית ויעילה, התבטאות שוורן באפט החשיב כמילים החשובות ביותר על השקעות שנכתבו אי פעם.
גראהם אמר שמשקיע בבורסה אינו צודק או שאינו צודק מפני שאחרים הסכימו או לא איתו; הצדק איתו כי העובדות שלו והניתוח נכונים. האלגוריה האהובה של גראהם היא על "מר שוק", ברנש שמופיע כל יום בדלת של מחזיקי המניות ומציע לקנות או למכור את המניות שלהם במחיר שונה. לעיתים קרובות, המחיר שהוצע על ידי "מר שוק" נראה מתקבל על הדעת, אבל לפעמים הוא נשמע מגוחך.
המשקיע חופשי להסכים עם מחיר זה ולבצע איתו עסקה או להתעלם ממנו לגמרי. "מר שוק" לא מתנגד לכך, ויחזור ביום הבא לצטט מחיר בשנית. הנקודה היא שהמשקיע לא צריך לראות את הגחמות של "מר שוק" כקובעות את הערך של המניות של המשקיע. הוא צריך להרוויח מהטעויות של השוק במקום להשתתף בהן. יטיב המשקיע אם יתרכז בנתונים הכלכליים וביצועים האמיתיים של החברות שלו ובקבלת דיבידנדים, במקום להתייחס יותר מכפי הראוי ל"מר שוק" ולהתנהגותו הלא הגיונית בדרך כלל.
גראהם היה ביקורתי לגבי החברות מתקופתו עקב דיווחים כלכלים מעורפלים ולא סדירים אשר הקשו על המשקיעים להבחין במצבה הכלכלי האמיתי של החברה. הוא היה תומך נלהב של חברות אשר ביכרו תשלומי דיבידנד לבעלי מניות יותר מאשר עסקים שצברו את כל הרווחים שלהם כיתרות רווח (עודפים).
הוא גם ביקר את האנשים שסברו שישנן מניות אשר מהוות קניה טובה בכל מחיר, בגלל ציפייתם לצמיחה מתמשכת במחיר מניה וזאת ללא ניתוח יסודי של התנאים הכספים הממשיים של העסק. ההערות האלה נשארות רלוונטיות מאוד גם היום.
בשנים האחרונות, גישת "מר שוק" של גראהם אותגרה על ידי תאוריית "תיק ההשקעות המודרני", כפי שקודמה על ידי תומכיה כגון ויליאם ג'יי ברנסטיין, שספרו "משקיע מקצה הנכסים הנבון" מהווה אתגר ישיר לספרו של גראהם "המשקיע הנבון". תאוריית תיק ההשקעות המודרנית מניחה שזה בדרך כלל בלתי-אפשרי למשקיע יחיד "להכות" את השוק, תאוריה זו תפסה תאוצה ונלמדת בצורה נרחבת באוניברסיטאות רבות למנהל עסקים באמריקה ובריטניה. אף על פי כן, גישתו של גראהם שומרת על המשכיות מסורה ורחבה ברחבי העולם.
לפי וורן באפט, אמר גראהם שבכל יום הוא רוצה לעשות משהו טיפשי, משהו יצירתי ומשהו נדיב. וורן באפט אמר שגראהם הצטיין לרוב באחרון.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בנג'מין גראהם - המשקיע האינטליגנטי, באתר "shookrun.com"
- 10 הרצאות של גרהאם באוניברסיטת ניו יורק בין השנים 1946-1947
בנג'מין גראהם (1894-1976), דף שער בספרייה הלאומית
