איגור קורצ'טוב

איגור קורצ'טוב
Курчатов, Игорь Васильевич
	איגור קורצ'טוב על בול סובייטי
	איגור קורצ'טוב על בול סובייטי
לידה	8 בינואר 1903; Sim, האימפריה הרוסית
פטירה	7 בפברואר 1960 (בגיל 57); בארוויחה, רוסיה
ענף מדעי	פיזיקה
מקום מגורים	ברית המועצות
מקום קבורה	בית הקברות של חומת הקרמלין
מקום לימודים	Tavrida National V.I. Vernadsky University (1923); האוניברסיטה הפוליטכנית של סנקט פטרבורג; Simferopol gymnasium №1 ;
מנחה לדוקטורט	אברם יופה, ויטלי חלופין
מוסדות	מכון יופה (1925); אוניברסיטת אזרבייג'ן לנפט ותעשייה (1924); מכון קורצ'טוב (1943); אוניברסיטת מוסקבה; האוניברסיטה הפוליטכנית של סנקט פטרבורג; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
תלמידי דוקטורט	Konstantin Petrzhak, Georgiy Kruzhilin, Evgeny Babulevich, בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו
פרסים והוקרה	פרס לנין (1957); מדליית הזהב ע״ש לאונרד אוילר (1957); מדליה להנצחת 800 שנים לייסוד מוסקבה; מדליית "ההגנה על סבסטופול"; עיטור לנין (11 בספטמבר 1956); מדליית הפטיש והמגל (4 בינואר 1954); פרס סטלין (1954); עיטור לנין (19 בספטמבר 1953); עיטור לנין (10 בינואר 1953); מדליית הפטיש והמגל (8 בדצמבר 1951); פרס סטלין (1951); עיטור לנין (29 באוקטובר 1949); מדליית הפטיש והמגל (29 באוקטובר 1949); פרס סטלין (1949); עיטור לנין (10 ביוני 1945); עיטור הדגל האדום של העמל (6 במרץ 1945); עיטור הדגל האדום של העמל (4 באוקטובר 1944); מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945; פרס סטלין (1942) ;
תרומות עיקריות
	אבי פצצת האטום הסובייטית.

איגור וסילייביץ' קורצ'טוב (ברוסית: И́горь Васи́льевич Курча́тов‏; 8 בינואר 1903 – 7 בפברואר 1960) היה פיזיקאי רוסי סובייטי, אבי פצצת האטום הסובייטית.

ביוגרפיה

קורצ'טוב נולד בסימסקי זאבוד, גוברניית אופה (כיום העיר סים במחוז צ'ליאבינסק). הוא למד פיזיקה באוניברסיטת קרים ובניית אוניות במכון הפוליטכני של פטרוגרד. בשנת 1925 עבר למכון לפיזיקה וטכנולוגיה באותה עיר שם חקר סוגיות ברדיואקטיביות בהנחיית אברם פדורוביץ' יופה. ב-1932 הוקצה לו מימון לצוות מחקר גרעיני משלו. בשנת 1935 הוא ביחד עם לב ארצימוביץ' השלימו עבודת מחקר בתחום פיזיקה גרעינית. צוות בראשות קורצ'טוב בנה את הציקלוטרון הסובייטי הראשון והפעיל אותו ב-21 בספטמבר 1939.

קורצ'טוב ותלמידו גאורגי פליורוב גילו את העקרונות הבסיסיים של תגובת השרשרת של האורניום ואת עקרונות הפעולה של כור גרעיני בשנות השלושים. ב-1942 העריך קורצ'טוב כי "בביקוע הגרעינים של קילוגרם אחד של אורניום תשתחרר אנרגיה השווה לפחות לפיצוץ 20,000 טונות חומר נפץ".

כאשר פרצה המלחמה בין ברית המועצות וגרמניה ב-1941, הסב קורצ'טוב את מחקרו לתחום הגנת הספינות ממוקשים מגנטיים ולחקר שריון לטנקים. בשנת 1943 השיג הנ.ק.ו.ד. עותק מדו"ח בריטי סודי שדן באפשרות פיתוח נשק אטומי, מה שהביא את סטלין להחלטה לפתח נשק כזה גם כן. יופה המליץ על קורצ'טוב למולוטוב וקורצ'טוב מונה לראש התוכנית לפיתוח פצצת אטום לברית המועצות.

פרויקט פצצת האטום הסובייטית תועדף ברמה נמוכה למדי עד אשר מידע מהמרגל קלאוס פוקס ותוצאות הפצצת הירושימה ונגסקי המריצו את סטלין לפעולה. הוא הורה לקורצ'טוב להכין פצצה עד 1948, ומינה את לברנטי בריה כמנהלו הישיר. העיר סארוב בגורקי אובלאסט (כיום ניז'ני נובגורוד אובלאסט) הוכפפה לפרויקט הפצצה, שמה שונה ל"ארזמאס-16" והיא הפכה למתחם סגור בו שוכנו הפיזיקאים הבכירים שעסקו בפיתוח הפצצה, כיולי בוריסוביץ' חריטון ויעקב בוריסוביץ' זלדוביץ'.

הרוסים נעזרו במקורות מודיעיניים שהשיגו מידע מהמערב, אך קורצ'טוב ובריה התעקשו על מחקר מהבסיס, תוך שימוש ספקני במידע המודיעיני לאישוש מסקנות חוקריהם. ב-29 באוגוסט 1949 פוצץ הצוות את מתקן RDS-1 שהיה פצצת ביקוע פלוטוניום בסמיפלאטינסק. קורצ'טוב סיפר לאחר מכן כי תחושתו העיקרית הייתה הקלה.

קורצ'טוב היה מעורב גם בפרויקט פיתוח פצצת המימן הסובייטית, אך לאחר מכן התמקד בפיתוח אנרגיה אטומית למטרות אזרחיות והתנגד לניסויים גרעיניים.

במהלך עבודתו על פצצת האטום הסובייטית נשבע קורצ'טוב שלא לגלח את זקנו עד אשר ישיג הצלחה. הוא המשיך לגדל זקן, שעוצב לרוב בתספורות מיוחדות ואקסצנטריות, גם לאחר מכן, מה שהפך לאות ההיכר שלו.

על הישגיו בתחום הגרעין הוא זכה בפרס לנין לשנת 1957.

קורצ'טוב מת במוסקבה ב-1960 משבץ מוחי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא איגור קורצ'טוב בוויקישיתוף

איגור קורצ'טוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
איגור קורצ'טוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)